כנפי מעילי נישאים אל-על
ורוח צולפת עיניים
גדוש בייני אך לבכות לא אוכל
בבואה משתקפת במים
ניחוח שדות רחוקים
שואף מלא הדמיון
והים בשברון הגלים
מפלח ליבי כפגיון
משאיר עיר ברזל מאחור
ונפרש העולם לפני
עוד נושא בנעליי את אבק האתמול
וכבר מפציע מחר מעליי
קול השאון הרוגש
מסעיר את דמי בחרון
לטרוף את נפשי מבקש
באלף זנונים ופתיון
הים הקמה והיין
קוראים לי מעומק אל יום
ואני נאחז מלוא ידיים
בשברי מציאות בחלום
נסחף במחול חרבות
עם קרני החמה והצל
ועינייך פתאום כה קרובות
ופוגעות כמגע יד האל
ונשמט העולם מידיי
ועיניי זבות דמע ודם
קורע, משיל מעליי
עור ישן שיבש ונכלם
והים בגליו יכסני
ובריח קמה אתעטף
והיין יאמר להרגני
כי אני כה לבד, כה עייף |
