יש אנשים שמקבלים הארות רוחניות בטיולים ובחורים אי שם בעולם.
ויש כאלה שמשתגעים באמצע קניון עמוס מותגים נוצצים שיש עליהם
ריר דביק של אנשים עם חליפות יקרות ועיניים עם צורה של דולרים.
ככה זה שאתה עובד בעגלות בחו"ל, ואתה ממש שונא את זה. וגם ממש
בא לך לישון.

אני מעוצבן, מנסה למצוא מפלט בתוך ים של אנשים ומוצרים. "תנו
לי לנוח". אני צועק אל השמים שמוסתרים עם שכבת בטון עבה. "תנו
לי קצת אוויר", אני ממשיך לצעוק על אנשים ונשים בעיקר בשפה
העברית הרהוטה שלא מובנת להם בכלל. "WHAT?" שואלת אותי אחת
הבנות שעוברות שם באנגלית מבטאית. לך תסביר לה עכשיו למה אתה
מתכוון ואיפה שורש הבעיה שלך באותו יום. במקום לנסות להסביר
אני פשוט מתרחק מהמקום וחותך עדר אנשים רעבים מזן מיוחד בתקווה
שאפול לתהום צדדית, שקטה ורגועה, או לפחות להגיע למדרגות הנעות
שייקחו אותי אולי לקו מחשבה שונה. אני לא מוצא תהום, והמדרגות
הנעות נראות רחוקות מתמיד, אז אני פותח דלת של "עובדים בלבד".
הדלת מובילה אותי למעין חלק חדש בתוך הקופסה הענקית. אני מוצא
עוד דלת ומגלה דרכה מסדרון חדש שלא הייתי בו מעולם. המסדרון
מואר בצורה קצת עמומה, והריח של החנויות שם לא חזק כמו
המסדרונות העמוסים. אני נשען על הקיר וגולש כל הדרך לרצפה עד
שאני מתיישב ומתנשף, נרגע מהפאניקה הלא מוסברת. הראש שלי נמצא
עמוק בתוך כפות ידיי וכשאני מביט למעלה אני קולט שבקצה המסדרון
יושבת אישה יפיפייה. היא בוכה, וכשהיא מבחינה בי היא מתחילה
לנגב את הדמעות כדי שלא יראו שהיא בכתה. רואים בעיניים שלה
שהיא גם מנסה לברוח מההמולה או ממשהו לא מוסבר שגרם לה להגיע
לכאן כמוני. אני קם מהבלטה שלי באמצע המסדרון ועובר לבלטה שמול
האישה הבוכה בקצה המסדרון. בכל זאת יותר מעניין שם כי יש שם
אישה, והיא גם בוכה, אז מה כבר יש להפסיד. יותר מרגש מזה כבר
בטח לא יהיה היום.

"הכל בסדר? היי, הכל בסדר איתך?" אני שואל אותה. היא מרימה
אליי את הראש ומנגבת את הדמעות. מסתכלת לי ישר לתוך העיניים.
אני מרגיש סחרחורת קלה ומחשבות מתוך הראש של הבחורה עוברים
אליי כאילו אני בעצמי חשבתי אותן. אני מרגיש איך כל המחשבות
שלה מתנגנות אצלי בראש בצורה לא מוסברת. "אי אפשר להסביר
במילים, רק במחשבות", היא אומרת לי בקול צרוד. "רק במחשבות",
היא אומרת שוב. פתאום הרמקולים של הקופסה הענקית מתחילים לקרוא
בשם של בחורה מסוימת ומבקשים ממנה להגיע מיד לדוכן הקבלה, או
שהיא תיעצר, כי חבורה של שוטרים בדרך אליה, והם יתפסו אותה,
ואז לא יהיה טוב; רק אם היא תגיע בכוחות עצמה אז העונש שלה
יהיה קל יותר. אני מבין שמדובר בבחורה שכרגע נותנת לי לקרוא את
המחשבות שלה, וככל שהרעש שבוקע מהרמקולים וקורא לבחורה להסגיר
את עצמה מתגבר, כך גם המחשבות שלה בתוך הראש שלי. אני רואה
שהיא מבוהלת ועכשיו אני מבין גם למה.

למה

אני שוחה לה בתוך הזיכרונות הלא רחוקים, משהו כמו שעה עד חצי
שעה לאחור. אני רואה לה את הרגשות כמו טבלה מסודרת וברורה.
לפני שעה זה התחיל לחלחל בה, ולפני חצי שעה זה פרץ בצורה
החייתית, היה לה התקף של שפיות לא מקובלת, והיא הבינה, שהיא
הבינה את הטירוף. ואיך שזה היכה בה בדיוק שהיא הייתה בחנות
בשמים מפורסמת בתוך הקופסה. יש אנשים שמקבלים הארות רוחניות
בטיולים ובחורים אי שם בעולם. ויש כאלה שמשתגעים באמצע קניון
עמוס מותגים נוצצים שיש עליהם ריר דביק של אנשים עם חליפות
יקרות ועיניים עם צורה של דולרים.
ואני יושב ורואה ממש כאילו הייתי שם. את הטירוף שלה. איך היא
משום מקום התחילה לצרוח ולנפץ את כל הדברים שהיו לידה בחנות
הבשמים. היא לוחשת לי שאני הייתי שם לידה, ושאמרתי לה שזה
בסדר, ושאין מה לפחד, ושאפשר לשבור את הכל אם הותקפת בהתקף של
אי שפיות אמיתית, ושהכל היה מתוכנן, שאני לא זוכר כלום כי ככה
זה היה לפי התכנית. ובאמת, אני רואה את התמונה שלי ושלה יושבים
בחדר חשוך ומתכננים תכניות וכאלה, ואיך אני יושב מולה ומסביר
לה איך היא תוכל באמת להבין שהיא הבינה את הטירוף. ואיך אי
אפשר להסביר באמת במילים אלא רק במחשבות. ושוב היא מראה לי דרך
המחשבות איך היא עמדה שם וצרחה, העיפה בקבוקי בושם יוקרתי לכל
עבר והכל היה מלא בזכוכיות שבורות. "הצלחנו", היא אומרת לי,
"ממש לפי התכנית". "הצלחנו", היא אומרת בעונג ומחבקת אותי חזק.
אני מתעורר מהמחשבות שלה, פוקח את העיניים ומגלה שמקיפים אותנו
משהו כמו 30 שוטרים חמושים. אני אומר לה שאני זוכר את הכל
,למרות שאני לא. ושזה בסדר, כי זה לא משנה, ושהיא בחורה מדהימה
וכאלה ומה כבר יעשו לה, מקסימום היא תבלה קצת במעצר ואולי קצת
בבית המשוגעים בזמן שאני כבר אתעורר מהחלום במיטה המפנקת שלי
בבית, ולמרות שזה אסור והכל, אני אתפוגג מהמסדרון הזה בעוד כמה
שניות ואשאיר אותה לבד במערכה.
היא בוכה ולא מבינה למה אני עושה לה את זה. אבל לך תסביר לה
שזה חלום שלי ומציאות שלה. ושבכלל לכל העניין הזה יש ריח טוב,
ריח של נקי, ריח של טירוף טהור, של משהו מיוחד, ממש כמו ריח של
בושם.