אתמול, אתמול הכל התחיל, אתמול רציתי לכתוב, שיר, סיפור או סתם
מילה אחת קטנה, היה לי דחף והיו רעיונות, אבל אני כמו מטומטם
ויתרתי על כול הזדמנויות. ועכשיו אני פה יושב, מול המחשב, כואב
לי הראש והאף מנוזל, ואין לי מה לכתוב, הכול אזל. רציתי לכתוב
שיר על אהבה, ועוד איזה שיר אחד על יום השואה, היה לי אחלה
רעיון בקשר ליום הזיכרון, אבל להכול נתתי לברוח מארץ החלום,
הייתה לי מחשבה, אפילו הייתה לי שורה ראשונה ועלילה דיי טובה,
אבל אני כמו מפגר החלטתי לוותר, להתעצל, לא לשבת מול המחשב
ולתת לאצבעות לזמר. ועכשיו אני כאן, מול המחשב, וחושב על עצם
העובדה שאני לא כתוב, מחשבות לא נעימות מתרוצצות לי בראש,
אהבות נכזבות ותחושה מוזרה שמשהו רע ירד במכה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.