אני נכנס למסיבה, ואת באמצע הרחבה.
שיער בלונדיני ארוך, עיניים כחולות וגדולות.
הברמן נותן לך מה שאת רוצה, גם כשאת בסוף התור, הבחור של
התיקים לא לוקח ממך כסף, וכשאת שולפת סיגריה כולם שולפים מצתים
לכבודך, גם בלי שתבקשי.

כשהכרתי אותך היית יצור נירוטי ושברירי וכל צעד שעשית פחדתי
שתפלי, ומיותר לציין שנפלת הרבה.

ועכשיו אני מסתכל עלייך מהצד, מחפש את החיוך העצוב שלך, ותוהה
אם בכלל יודעת כמה שאת מדהימה ומה שאת עושה לאנשים.

בא לי להעיף לך את הסיגריה מהפה, להרים לך את המחשוף , ולהעיף
את הבחור שכבר שעה נדבק אלייך.

את תהיי משהו גדול, אמרתי לך את זה כבר פעם, וגם היום אין לי
ספק.
את תסעי רחוק מכאן ותהיי של מישהו אחר, אחד כזה שיודע לדבר יפה
ולכתוב מכתבים, אחד כזה עם בגרות וכסף, אחד כזה שהוא לא אני.
ובעיקר, בעיקר תשכחי אותי.


אתה יכול לשנוא אותי על זה כל החיים, לעמוד בצד, להגניב לי
מבטים ולחשוב שאני לא שמה לב, ובעיקר אתה יכול להמשיך ולאמלל
את שנינו.

ואתה יכול גם להקשיב לי.

שום דבר מכל הדברים האלו לא שווה לי, כשאין לי אותך.

אני רק רוצה את החבר שלי בחזרה.