לוקיישן: מדבר, שיירת הבדואים 'סולימאן חדירות בע"מ' חוצה את
המדבר עם גמליהם החסונים.



סולימאן (בדואי שרירי וחסון עם חולשה למגבונים לחים) מסתובב
ופונה לחברו שצועד מאחוריו -
סולימאן: "חאמד אחי, רוצה סיגריה? יש פה מספיק גם בשביל הגמל
שלך."
הגמל של חאמד: "לא תודה אחי, אני מנסה להיגמל."
סולימאן: "מה להיגמל?! אבל אתה כבר גמל!"

(סולימאן וחאמד פותחים חושה מתחת לעץ דקל עם הרבה צל, למרות
שהשעה
היא 9 בערב.)

חאמד: "סולימאן אחי, המצב בכפר קשה."
סולימאן: "איפה זה כפר קשה?"
חאמד: "נו בחייאת. מה עם הכסף שהאלבז ההוא מהחומוס חייב לך?"
סולימאן: "אל תדאג אחי, אלבז הזה... בבוא הזמן יגיע יומו."
יומו: "שלום!"

(מצלמה מתרחקת מהחושה לאט לאט, ברקע שומעים את סולימאן וחאמד
אומרים:
"מאיפה הסיני המפגר הזה בא עכשיו?!")


לוקיישן: רחוב. אלבז אנדרסון (איש בשנותיו ה-50 ככה, בעל מבנה
גוף) פוגש בשכנו הנכה - קימחי (איש צעיר ונאה, נכה אך בעל בעל
מראה רטוב תמידי, שכן שחה בואדי רדיואקטיבי בצעירותו).

(אלבז צופה בקימחי עושה ג'וגינג עם כסא גלגלים כבכל בוקר)
אלבז: "בונא, אתה מהיר אתה."
קימחי: "טוב שמע, 15 שנה על כסא גלגלים זה לא הולך ברגל..."
לפתע נשמע קול בכי חזק וצעקות - "שתוק כבר סעמק!"
קימחי: "מה זה היה?! זה בא מתוך החומוסייה שלך."
אלבז (בקול מפוחד): "וואלה לא יודע, כנס תבדוק באמאשלך."
קימחי: "אבל אין גישה לנכים יא בן זונה!"