שי ברל / מונה ליזה |
מסתכלת עליי בכל פעם שאני עוצם את עניי
וסומק עולה על לחיי
וחיוך לא יורד משפתיי
שאני שוקע עמוק בענייך, טובע, נעלם.
כמו מונה ליזה
בשער זהוב
לא נותנת למבטי לעזוב
ומחשבותיי לא נותנות לי מנוח
כבר אין לי כח
סופר דקות לאחור
עד שניפגש לא נרדם.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|