כאשר היינו צעירים
חיפשנו חברה
לעשות אהבה
לאחר מיונים קפדניים,
גילינו שאנו מחפשים, רק זיונים.
כאשר ההורים יצאו לסוף שבוע,
העברנו בבית לילה פרוע
ובשאר הזמן כשהיינו בדד,
שיחקנו עם עצמנו עשינו ביד.
גדלנו, חיפשנו חברה,
לסיפוק צרכינו בדרך של שיגרה,
נמאס לנו לעשות מין
עם יד ימין ושפופרת וזלין.
עם החברה ברכב ההורים,
נסענו לחופים מבודדים,
לחניות אפילות, לעשות חיים.
ובהגיענו לגיל צבא,
נגזרה עלינו מהסתדרות המין ה (צ)זיוני שביתה,
שהתקיימה בין חופשה לחופשה.
וכשהיינו שוב לבד, בדד,
חזרנו לעשות ביד (יחי הוזלין)  ("הסבון בכה מאד דני לא רוצה
בי עוד")
ואז השתחררנו ( מכל הכבלים )
והתפרענו ללא מעצורים,
שגלנו (לא פוליטית) משמאל ומימין,
איך יכולנו 3 שנים בלי מין זמין???
ואז... עברנו לדירה משלנו,
ומנקה, מבשלת שגם מזדיינת חיפשנו,
ולאחר שמצאנו, קצת התקבענו,
ולהפתעתנו גם התאהבנו.
וממחפשים הפכנו למיושבים,
אך היצר כן ה - יצר מעולם לא עזבנו,
כמו שפנים התפרענו
לא היה מקום שבו לא התנסינו ושאליו לא נכנסנו,
וכך חלפו להם בנעימים,
ימים של כיף לימודים וזיונים,
ובין בחינה לטחינה, "חינה"
היום המאושר הגיע,
התחתנו? אני לא מאמין,
דווקא נחמד לאללה, אוכל מהחמה, ומין זמין,
ואז אהובתנו בהריון,
ביי, ביי למין חזרה לסבון.
למשפחתנו הצטרף עולל צורח,
ואני בביתי חש כמו אורח,
והמין עדיין לא זמין,
הגיע הזמן להחליף הסבון בוזלין.
הימים חולפים והקטן גדל,
לחץ החיים, בקושי שיחה אפשר לנהל,
זוגיות מדהימה התחלפה בשגרה ,
הלך המין נעלמה האהבה.
מין זמין הפך למזדמן,
פעם בשבוע כשהמתבגר בשינה שקוע,
והכל בשקט שלא יתעורר,
ישאל שאלות (מה מזדיינים בבית הזה?) יבקש הסבר.
ברחה הספונטאניות,
נעלמה ההתרגשות,
הלכה לבלי שוב ההתפרעות,
וממפגש מזדמן אחד למשנהו,
צמחה לה בנחת משפחתנו.
מה שהיה פעם מזדמן כבר מזמן איננו,
מזל שיש כסף למלון
כי הרכב כבר קטן עלינו.
אז מה הפלא שאל הצעירות אנו לוטשים מבטים,
מחכים לצו המילואים,
הולכים חרמנים וחוזרים רגועים,
מנוחה לאישה פורקן ליצרים,
והחילות הצעירות מקבלות בשמחה פינוקים.
וכשהילדים בחדווה את הבית עוזבים,
אין לנו כבר כוח לחזור לימי הנעורים.