בלילה זה הכי קשה
קורי הלילה מלפפים את שסתום הדמע
עורקי הדמיונות התפקעו מחיקם
על מסך הנפש מרצדות תמונותיך
וקולך צורב את כולי.

מצולק בגופי,
שסועה מדמותך,
כוויות של זיכרון,
גלדים של שכחה.
תהומות של אבדון
מתחפרים בבשרי,
יתדות של כאב ביתרו
את גפי.

זעקתך משתיקה אותי,
קרבתך משתקת
נעימת חייך צרובה באישוניי
חסרונך הלחין פזמון דומם.

מנצח תזמורת הכרובים
ממטיר תווים גדומים,
שזורים במיתרים גדועים,
כחיגרים מדדים,
בניסיון כושל
לרקום את גידייך
בשירת החיים.