הכול משפרץ בצבעים עזים
כל-כך על הבד הלבן.
ללא כל הבנה,
עם מלוא האכזריות,
כאילו מישהו לקח מברשת ופשוט זורק אותי מכאן לכאן.
אני כמו הדק שרק ממתין שמישהו ילחץ עליו
ויוציא את כל חומר הנפץ החבוי בתוכי, את הרעל.
התנודות בחיי מטלטלות אותי בעזות אל תוך האכזריות הקרה של
המציאות,
כל גופי זועק מתוך הכאב שמתגלגל בו מבפנים.
במוחי מתרוצצות מחשבות
כמו נמלים שעמלות לקראת החורף בסיומו של קיץ קשה מנשוא.
מתוך עיניי זולג דם במקום דמעות,
ואני עטופה בתוך הבדידות. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.