אני מאמין בדרקונים. לא יתכן שמישהו בדה מליבו חיה שכזאת, זה
לא בדיוק מיפלץ קלאסי, אמנם אדיר ממדים הוא וחזק מאין כמותו,
אך מי לעזאזל חשב על הקשקשים ועל הקטע של האש? סטטיסטית לא
יתכן שאדם יבדה מליבו צירוף תכונות מוזר שכזה.

הייתי לפעמים רוצה להיות אביר, כזה שמתייצב מול האימה הזו
ומגיע למסקנה חד משמעית, זה קיים, ולוקח את הראש העצום למזכרת.
אבל אני לא אביר, אני יותר מזכיר אוויר, כזה סוג של אדם שאנשים
חולפים על פניו ומקסימום מישירים מבט וחיוך צידי מלגלג. אומרים
שאני סובל מחזיונות שווא, אבל לא נראה לי. תמיד הם מנפחים הכל.
הם אמרו לי גם שאני יכול להסתובב חופשי כמה שארצה רק שלא אציק
לאנשים, מעניין אם האנשים קיבלו איסור זהה לגבי.

אני לא שולט בזה, כמה שאני צלול ורהוט מבפנים, כשאני פותח את
האשנב הזה שמוציא מילים אני ניתז לכל הכיוונים. אני מת לספר
להם שאני רוצה להיות אביר אבל יוצא לי בליל הברות והם חולפים,
או גג - מישירים מבט וחיוך צידי מלגלג

בן כמה אני? אני מסתכל בחלון ראווה, רואה השתקפות של גבר רזה
ומבוגר, אני בספק אם אוכל לשאת את השריון, אני חושב. נראה לי
שהם היו אוהבים אותי אם הייתי חזק יותר, חבל.

היום פגשתי בחורה היא בהתה בי במבט חלול. לא הסתכלתי לה
בעיניים אבל מידי פעם הצצתי וראיתי שהמבט עדיין נעוץ בי ועדיין
חלול. ניגשתי, נשמתי, שאלתי. שאלתי מה היא חושבת על הסכם סייקס
פיקו, זה יצא לי. חשבתי ואמרתי, אפילו שהיא לא ענתה והמבט
התחלף לחיוך צידי לא היה אכפת לי. הרגשתי אביר אמיתי כמו אלה
שקראתי עליהם באבירי השולחן העגול. אז ראיתי אותו נוסק מעל
בניין הדואר, בעל קשקשים כחולים, כתומים וצהובים, מפריח ענן
עשן אמיתי לחלוטין מנחיריו העצומים ולפתע יורק להבת אש שהבעירה
באחת ארבעה מעצי העירייה השתולים ברחוב. אז ידעתי - הם
המשוגעים, לא אני.