[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








שונאת, לא יודעת למה דווקא אם מילה זאת החלטתי לפתוח את
"נאומי"...
אולי בגלל שאני יושבת בבית חולים, מסתכלת מסביב ומעלה זכרונות
מעברי...
שונאת את הפיג'מה הגדולה והחסרת בד,שונאת את הריח אשר נודף
מהמסדרונות,
שונאתא את האחיות המתנשאות,
שונאת את האוכל הדל בכל המובנים,
שונאת את המיטה אשר גורמת בעיות לאנשים מסוימים,
שונאת את המכשירים שעושים רעשים,
שונאת לראות אנשים חולים,
שונאת לראות פרצופים מודאגים ולשמוע אנשים מאחורי הגב מרכלים,
מרחמים,
שונאת את התמונות המשעממות על הקיר,
שונאת את החלון הגדול בחדר שאפשר לפתוח ממנו חריץ,
שונאת את המזגן שעובד ולא משנה מהו מזג האוויר,
שונאת את הצינורות התפורים לגוף,
שונאת לקום בבקרים אם פרצוף של רופא תוקע מבטים לעברי,
שונאת את סיבוב הרופאים פעם בכמה שעות,
שונאת שהאחים מחליפים משמרות,
שונאת את השכנים לחדר ועוד יותר שונאת שכנים חדשים,

שונאת שלוקחים לי דם, שונאת מחטים,
שונאת את המקלחות, שונאת את השירותים,
שונאת את הניירי טואלט ה"קשים",
שונאת את הצמיד שעל היד,
שונאת לספור את השניות,
שונאת לחכות לאורחים,
שונאת לצפות להפתעות,
שונאת כל כך הרבה דברים אך הכי שונאת שזאת המציאות לכמה
אנשים,
אבסורד להסתכל מהצד ועדיין להרגיש את השנאה,
השנאה הגדולה, להיות חולה...







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
זה בטח ממש
מתסכל להיות
נרקיסיסט
נקרופיל



פה גדול מרחם על
מוכי הגורל


תרומה לבמה




בבמה מאז 16/7/06 18:56
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
ליטל כהן-נומקין

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה