קמתי מהספה.
"אמא," אמרתי.
"מה, בני?" שאלה אמא.
"תגידי, יש עוד תוכנות, יותר מתקדמות לאיי-סי-קיו?" שאלתי.
"בוודאי, יש את איי-סי-קיו 4 ואת איי-סי-קיו 5 ויש גם מסנג'ר
וגם-" פתחה אמי.
"לא... התכוונתי לדברים כאלה... את יודעת... מתקדמות כאלה..."
קטעתי אותה.
"יש תוכנה כזאת, מתקדמת למדי, היא כבר בארץ שנים רבות, וייצרו
אותה באנגליה. אבל... אבל היא עולה הרבה מאוד..." אמרה אמא.
"כמה היא עולה בדיוק?" שאלתי בזלזול.
"מה אתה כל כך מזלזל? התוכנה עולה יותר מעשרת אלפים שקל! אתה
יכול לקנות בכסף הזה גם מחשב חדש חדיש וגם מסך!" נעלבה אמא.
הופתעתי. ניסיתי לא להראות עליי, אבל האמת היא... כנראה שלא
ממש הצליח לי...
"רואה! רוצה לעשות עסקה?" שאלה אמא.
"זאת אומרת, להתערב?" שאלתי.
"לא... כאילו, עסקה כזאת, אתה יודע, בין אמא לבן." ענתה אמא.
"אה... כן, אני רוצה..." עניתי למרות שלא ממש הבנתי.
"אוקיי, אתה תשלם חצי ואני חצי,
אבל אתה לא תברח יותר מבית
ספר השנה", אמרה אמא.
"סבבה..." חייכתי.
"יש לך 4,000 בבנק, יש לך במקרה עוד אלף, בחיסכון?" שאלה אמא.
"2,000", עניתי באי רצון. את הכסף שלי, לא ממש בא לי לבזבז.
"יופי, אני אשלם את השאר, אתה יודע מה? אפשר לקנות את התוכנה
באינטרנט, תביא לי אלף, אני אקח מהבנק שלך 4,000 ואז תשלם באתר
אחד ותכתוב את כרטיס האשראי שלי", אמרה אמא.
"כן, אבל אמא, אני רוצה שגם לרון תהיה ת'תוכנה..." חששתי.
"מאמי, אם רון ירצה הוא יקנה לו..." ניחמה אותי אמא.
"למה, מאיפה יהיה לו כסף?" שאלתי.
"חמוד, תבין, רון הוא אדם עשיר. ההורים שלו היו עניים והוא
ניקה מכוניות והפך אותם לעשירים. עכשיו רון עובד בעבודה הרבה
יותר טובה, מחשבים משהו, הוא מקבל עשרת אלפים שקל ליום, שזה
יחסית הרבה. אבל רון עובד קשה ואני בספק אם הוא ירצה לבזבז
משהו על דבר כזה... קיצר, לרון אין עניינים עם כסף, אבל בשבילך
הוא יעשה הכול", הסבירה אמא.
"וואו", אמרתי.
אם רון כזה עשיר, למה הוא לא סיפר לי?
עכשיו הבנתי למה הנערים האלה תמיד רוצים להתעסק איתו, וגם
הבנתי למה לא.
אבל לא הבנתי איך בכל הקרבות שאני משתתף בהם רון מנצח, ממש לא
הבנתי.
"אמא, תיכנסי לי לאתר, כמה זמן לוקח להם להביא לי ת'תוכנה?"
שאלתי.
"יש להם תוכנה מאוד טובה עם הרבה פועלים כך שאני בספק..." פתחה
אמא.
"די עם כל הספקים האלה שלך, מתי הם יביאו לי את זה וזהו."
אמרתי.
"או היום או מחר", ענתה אמא באי רצון. אין לי מושג למה, אולי
היא נעלבה.
נכנסתי לאתר במהירות, נרשמתי (אגב, האתר היה באנגלית), שמתי את
כל הפרטים, כולל את כרטיס האשראי של אמא ולחצתי 'שלח' (זה היה
רשום באנגלית, כמובן).
"אמא, איך קוראים לתוכנה?" שאלתי בסקרנות.
"אייסיכיף..." ענתה אמא.
נכנסתי לאיי-סי-קיו במהירות (אם אתם זוכרים ואם לא, לי קוראים
זומבי 2006 אבל שיניתי לזומבי, ולרון קראו ילד פלא קטן, אבל
הוא שינה לילד פלא שברח מן הכלא. לא מקורי, נכון?). רון היה
במצב של מחובר. פתחתי ת'חלון הודעות שלו:
זומבי: היי רון, מה המצב?
ילד פלא שברח מהכלא: יואו, אתה מבלבל אותי, אולי אני אשנה
כינוי לרון ואתה לטום?
טום: בסדר.
ילד פלא שברח מהכלא: כל כך מהר?
טום: נננוווו... תשנה!!!
רון: שיניתי.
טום: קצר ולעניין!
רון: חחח...
טום: רון, יש לי שני דברים לספר:
טום: אלף, למה לא סיפרת לי שכל יום אתה מרוויח מלא כסף?
רון: מה זה פה? ריאיון?
טום: סתום ותענה.
רון: או.קיי... חשבתי שאתה קטן מדי בשביל זה ותבקש ממני את כל
העולם.
טום: יש לך מזל :)
רון: הלאה...
טום: בית, תגיד, אתה מוכן לקנות את אייסיכיף? אני קניתי.
רון: מאיפה יש לך?
טום: אני שילמתי חצי ואמא שלי חצי...
רון: וואו, יא שכנען אמהות! תגלה לי מיד איך שכנעת אותה!
טום: הא? מה אתה חושב, אתה הרבה יותר טוב בזה ממני...
רון: אז איך?
טום: זה היה בתנאי שאני לא אברח יותר מבית ספר...
רון: אז אני קונה...
טום: בדרך, אתה יכול להביא לי 4,000 שקל? הלך לי...
רון: מחר, כשאני אקבל עשרת אלפים אני אתן לך את הכול, טוב?
טום: בסדר!
רון: ביי.
טום: ביי.
יואו, איזה כיף לי!
ואיזה כיף לרון, המלאך שלי.
(המשך בסיפור הבא כמו תמיד...)
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.