שלושה חברים גודל לנדאו ולוזון נוסעים לאמסטרדם. יומיים אחרי
השחרור. לוזון ולנדאו חזקים בקטע ה"אמסטרדמי" כבר זמן מה,
וגודל, שאמנם חי בהולנד שנה וקצת, עדיין לא ניסה את העשב
המתוק, אבל יודע שהגיע הזמן. טיסה LY338 של אל-על יצאה לדרך
בשעות הלילה המאוחרות, כלומר כולם נראים ממש גרוע בסוף הטיסה,
אבל בעוד כמה שעות לאף אחד מהם לא יהיה אכפת איך הוא נראה.
בדיוטי פרי כולם קונים דברים שהם ממש לא צריכים אבל במחיר
מעולה. "אולי באמת אצטרך מתישהו את תוכנת ההפעלה לינוקס... הרי
מיקרוסופט חייבים ליפול מתישהו, לא? ובחמישים דולר באמת עשיתי
יופי של עסקה..." אמר גודל.
שלושה חברים גודל לנדאו ולוזון ישנים על מדים כבר שבוע.
יומיים לפני השחרור. ההתראה כבר נמשכת זמן מה, וגודל, שכבר היה
בסרט הזה, בטוח שלא תרד בקרוב, אבל יודע שהגיע הזמן. המעצר המי
יודע כמה של הצוות התחיל בשעות הלילה המאוחרות, כלומר צבעי
ההסוואה השחורים חובה, אבל בעוד כמה שעות לאף אחד לא יהיה אכפת
כמה זה מגרד.
באותו בוקר הגיע הגזלן לחטמ"ר, לביקור החודשי שלו, וכולם קונים
דברים שהם ממש לא צריכים אבל במחיר מופקע. "מתישהו הגזלן הזקן
הזה ימות ואני אישית אשתין לו על הקבר. עשרה שקלים לבקבוק
קולה? יופי של עסקה בן זונה..." אומר גודל.
בטיסה יושבים השלושה בשורה 15 בכיסאות B ,A ו-C, שנמצאים בדיוק
שורה אחת אחרי הביזנס, ואילולא וילון ההפרדה, או מבטי הזלזול
של המלצריות, ניתן לחשוב שבאמת קיבלו מקומות בביזנס... אבל
תיכף יבינו אותן זונות מעופפות שאכן באו בראש עסקי ורציני לכל
דבר. "3 גולדסטאר ו-3 וויסקי", אמר גודל בחיוך רחב כמו מסדרון
ההפרדה בינם לבין כיסאות E ,D ו-F. "אני מזמין את הסיבוב הבא",
אמר לוזון בגאון. בכיסא D יושבת לא אחרת מאשר נערת גלגל לשעבר
שכנראה הולכת להמשיך את הגלגולים במקום קצת יותר מתאים. אחרי
כמה סיבובים שלושת המוקיונים מוצאים נחמה בכריות שנלקחו היישר
מבית החלומות של ברבי ונרדמים.
באביר יושבים השלושה בצמוד לנהג ולמפק"ץ, בדיוק מאחוריהם
בחושך, ואילולא וילון ההפרדה שהתנופף ברוח וסטר להם כל שנייה
או צעקותיו של הקצין שגברו ככל שהתקרבו לנקודת הפריקה, ניתן
היה לחשוב שהיו עדיין במיטות שלהם בחדר אבל תיכף מבינים שהמיטה
אף פעם לא הייתה יותר רחוקה. "תחליש את הקשר", אמר לוזון
ולנדאו עשה כדבריו. "אני שומע יריות", לחש גודל והשתיק את
הצוות. גודל יושב על לא אחר מאשר גלגל מפונצ'ר, שהספיק לנסוע
עשר דקות לפני שהתפוצץ, ולא יכל לבחור זמן פחות מתאים. הרעש
המונוטוני של המנוע והשקט המופתי של החיילים, ומחסור השינה
המתמשך גברו על השלישייה והם נרדמים.
"... ותודה שטסתם אל-על", אמר הדייל הראשי. "אמסטרדם!" צעק
לנדאו ושלושת הנערים ממהרים לרכבת מסכיפול לעיר. מזג האוויר
ההולנדי לא אכזב ושלושת החברים לבשו את מעיליהם. אחרי חצי שעה,
שבה הסבירו הפרופסורים למתלמד על עקרונות העישון, נחתו בעיר
שלא מפסיקה... להסריח כמו חשיש. "אח... איזה ריח נהדר", אומר
לוזון ושני הדבילים מסכימים בהנהון שמצורפים אליו מבטי טירוף
לעבר החנויות - גודל בחיפוש אחר המלון, ולנדאו - אחר הקופי-שופ
הראשון.
"פריקה!" שאג המפק"ץ. "כאן", לחש לנדאו והשניים רצו במהירות
לסמטה. הגשם ירד כמו אבנים. גודל ולנדאו ישבו בפינה שלהם בשקט.
הריח הנורא והמוכר מילא את נחיריהם. הקור היה ברמה כזו שאין מה
לעשות חוץ מלחשוב על המשימה, אחרת תישבר. פניהם היו רטובים
כליל ולא ניתן להבחין אם אלה טיפות גשם או דמעות. "ידעתי
שהיינו צריכים לקחת חליפות סערה", אמר גודל ללנדאו שהנהן אליו
בצירוף מבטי טירוף לעבר הגגות של הכפר, ותצפת על הבית.
אחרי כמה ניסיונות להשיב את ההיגיון לסכימה, בעזרת הסברים לא
ממש משכנעים כמו "התיקים שלנו סתם יכבידו עלינו, בואו נלך
למלון קודם" ו"אני ממש חייב לחרבן, בואו נלך למלון קודם",
הגיעו החברים לפאראדייס, שמנוהל על ידי שלושה פאקיסטאנים
חביבים. "גיב מי סאם וויד אנד א באנג פליז", אומר לנדאו בזמן
שהאחרים מתיישבים. הבאנג, שלא היה עולה כתיק יד למטוס מרוב
שהיה מאסיבי, הונח מול גודל, והמבחנה, שהייתה בגודל של קערת
קורנפלקס, הייתה מלאה עד אפס מקום. "עכשיו תדליק את זה", אמר
לנדאו והצביע על הראש, "ותתחיל לנשום חלש עד שאני אגיד לך ואז
תנשום הכי חזק שאתה יכול", אמר כשחייך לעבר לוזון, שהביט אל
גודל באותו חיוך ממזרי... "עכשיו!" צעק לנדאו וגודל שאף את עשן
הפלא לריאותיו הבתולות.
אחרי כמה ניסיונות של המתשאל להוציא את הג'וני מהבית, הורדו
מהחטיבה הוראות פתיחה באש. "תירה צרור מעל החלון הימני", לחש
לנדאו. אחרי כמה צרורות יצאה המשפחה מהבית והשב"כניק צעק עליהם
ושאל אם הבית ריק. כוח הפריצה נכנס, והמפק"ץ אמר ללוזון:
"יאללה נכנסים". במכשיר ראיית הלילה ראה גודל את חיוכו הממזרי
של לוזון, חיוך שהבטיח שיהיה בסדר, לא משנה מה. אחרי כמה דקות
ארוכות, יצא הכוח עם שני קלצ'ניקובים ועשרות כדורים בידיהם.
"קיפול, יש ג'וני", לחש לנדאו והשניים רצו חזרה לאביר. כעבור
שעתיים הגיעו לבסיס.
ואז קרה הדבר המוזר ביותר שנראה בפאראדייס מאז שניקו שם שנה
קודם. גודל, שנודע כבחור קשוח וחזק, התפורר כמו מטר תשעים של
פתי בר. שיעולים, הזעות וקריאות "וואו אני מרגיש מוזר" המשיכו
חצי שעה וממצב של מעיל, מכנסיים ארוכים וכובע, ירד לתחתונים
וטי-שרט. ואז, אחרי הטראומה, הרגיש גודל את ההיי הראשון שלו,
ופתאום הכל היה בסדר.
ואז קרה הדבר המוזר ביותר מאז שהיחידה הגיעה לחטמ"ר. ההתראה
ירדה. קריאות השמחה המשיכו חצי שעה וממצב של מדים מסריחים
ונעליים רקובות, התקלחו החברים והחליפו לטרנינג ונעלי בית.
ואחרי הפריסה, הלכו לישון. כעבור שעתיים, עוד הקפצה. "מה אתם
אומרים יהיה ביומיים הקרובים?" שאג לוזון מעל רעש האביר.
השניים לא ענו אבל קיוו בלבם שיהיה בסדר.