מדינה חוגגת
את שמחת החג
שני במאי
מסיבה על חוף הים

מישהו רוקד עם האחת שלו
אחד שותה, דווקא די הרבה
וחושב, שהיא צריכה להיות שייכת לו
נבראת המריבה
לפתע גיבורנו, נופל על הרצפה
מדמם מפצע הדקירה
מסביבם אלפי אנשים, מסתכלים ומתעלמים
פשוט, ממשיכים בריקודים

הוא לא קשור אליי
אני לא מכיר אותה
לא איכפת לי שהוא נדקר
ושזאתי נאנסה
להמשיך ת'ריקודים
עם כיסוי על העיניים
ופקקים על האוזניים
לא אכפת לי מהם
שומר רק על עצמי
אני עצמי והאל שבשמים

אנחנו יושבים במעגל ובאמצע מדורה
חבר'ה טובים, לא רוצים אף בעיה
שני מטר מאתנו, אחת נדחפת לתוך אוהל
אחריה נכנס אחד
בחוץ עומדים חמישה, כאריות שמחכים לאוכל
מדי פעם צועקים
"יאללה אחי, מתי תורי?"
ואחד אחד, יוצאים הם מרוצים

הוא לא קשור אלי
אני לא מכיר אותה
לא איכפת לי שהוא נדקר
ושזאתי נאנסה
אורות בצבעים
שוט טקילה, כפול שתיים
בליעת חושים חסרת טעם
נגמרו זמני הפעם
רק את ואני
בבועה סגורה באמצע השמים

מדינה מתאבלת
על עוד בן שנהרג
שני במאי
לוויה על חוף הים


שני במאי, 06, בחוף לבנון שעל הכינרת, מסיבת יום העצמאות,
6000 איש.
עשרות מקרי אלימות פיזית ומינית. אנשים נופלים על הרצפה באמצע
הרחבה, ומסביבם אדישות. בחורה שתויה נגררת ע"י חמישה בחורים,
ואנשים מתנהגים כאילו זה רגיל, מציאות?.... או סתם אדישות?....
חג שמח, ושלא תדעו עוד צער