צל בין אנשים. כואב, בלתי נראה.
צל קטן היה, חסר תכלית, חסר תקווה.
גוסס על מדרכה, ואיש אינו רואה.
הרי הוא צל. סיפור עצוב של צל אחד, חייו הקצרים.
וסוף כל כך מוזר ורע, גוסס בין אנשים.
איש אינו שם לב, עוברים ועליו דורכים.
הוא לא יפתח את פיו, לא יצעק מכאב, לא יזעיק עזרה.
הוא ישכב שם, על אותה מדרכה רטובה,
יחכה לקיצו של סיוט על פני האדמה.
להתאבד אינו יכול, הרי הוא צל.
לחיות עם אנשים כמו כן אינו יכול.
איש לא יבוא לעזרתו, איש לא ישמע נשימות של צל גוסס.
יום אפור, עיר קרה, עולם אכזר. ללכת, תנו לו ללכת כבר!