|
בדימיון
אתה יפה לי ולא נגיש
אני באה אליך
מוכנה לתת הכול כדי שתרגיש
אין מה לעשות
מתרחקת ממך
שומרת על עצמי את ליבי מפציעה
בדימיון זה רק אתה ואני
בית קטן גג אדום וגינה
מהחלון מביטה
רואה שם אותך
תגיד לי האם זאת אהבה
או אולי דו קרב
צוחקת לעצמי ולא משמחה
אני על סף הטרוף
השפיות מפריעה
זיכרון רחוק של בכי וצחוק
בדימיון.........
זוכרת אותך זיכרון רחוק
דמותך נעלמת כמעט שנשחקת
זאת אהבה גדולה אבל משתקת
ימים שעברו והפכו לשנים
חישלו בי דברים , דברים ניפלאים
השמש זורחת , ציפורים שרות
הן חופשיות כמוני כשהן עפות
בדימיון.................
מילים: זיו כץ. |
|
|
-" אם כולם
כותבים בסגנון
כזה כאילו פוסט
מודרני כזה
סטייל נונסנס,
אז איפה
הייחודיות?"
שממית, אחת עם
זנב. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.