אין בי,
אינני מכילה דבר.
שום דבר לא נותר לי,
להרגיש.
כל שנותר הוא לבהות באויר
ולחשוב.
אפילו הדמעות כבר לא זולגות,
אפילו הלב לא מחסיר פעימה,
הזמן עצר מלכת, ואני נותרתי קפואה במקום.

האדישות עוטפת אותי, מאמצת אותי לחיקה.
אינני מגיבה לכלום.
הלב משותק, מרגיש כבוי.
והעיניים, כבר לא מביטות,
רק בוהות.
החיוך התפורר לשברי חלקים,
שצצים מדי פעם על הפנים.

הגוף איטי יותר,
התנועות משתרכות אחת אחרי השניה.
אני כבר לא מדברת הרבה, שותקת המון.
אני כבר לא צוחקת הרבה, שותקת המון.
אני כבר לא מנסה יותר, להפסיק לשתוק.

נכנעתי ליאוש
ונוצחתי על ידי הפחד
שותקתי על ידי רחמים עצמיים
ונשרפתי באש העצבות.

שום דבר לא ידוע,
והלב שבור כבר עידנים.
אני אצליח לקום, מהשיתוק הזה,
מהפחדים.