אינך חייב לחלום על הדעת , הריני להודיעך כי כשתבוא זו, תבוא
בחמת זעם פראית  . נחבאת אל הכלים בזמן הלא נכון שמע ידידי, על
דעתך המצויה כיום בשפכי הביבין הרימו תילי תילים של מחאות וגם
טרוניות. איך אומר ההוא? יוסיף דעת יוסיף מכאוב.  בעת האחרונה
זכורני אותך יושב בגזוזטרה מעקם בדלי סגריה בעצבנות . מכתבתך
פרועה להוללות הרוח . מספר דפים  קמוטים מצאתי בחצר משלל הרוח.
ניכר היטב מולל אצבעותיך בקצות העמודים. נשמתך יוצאת
לדעת אך דעתך כמובן במטרוניתא , האשת איש בת הבלייעל אשר כישפה
אותך בחמוקיה. ולא אמרתי לך כבר לא פעם כי זו תוסיף לך את
המכאוב ללא הדעת.  איש כמוך אשר זכה בתואר כבוד לפילוסופיה של
הסמינריון. לא ראוי כי  יזנב אחר נקבות מהסוג הנקלה שלה.
בעוברי בחנות הכל-בו שלה . לא פעם כופפה זו קומתה במתכוון מול
עיניי, שאראה
בעל כורחי את שדיה התפוחים . הייתי מביט בה  בשאט נפש גלוי .
שתמות היצאנית קודם זמנה. אינני מבין מה מצאת  בה. ומה כרוך
אתה אחריה כעולל אחר סינור אמו. אך כל-זאת מתגמד מול העובדה
היבשה כי אשתך כבר כלו עיניה ואיננה יודעת היכן לקבור את עצמה
. נחבאת אחר הכבסים שתולה בחצר ומסתירה דמעותיה . אישה חזקה יש
לך ברוך . אני במקומה הייתי מבעט בך באחוריך  עד אשר מוחך היה
מזדעזע מן המסד . מחר כך שמעתי תבטל הרצאתך
במכון . מצאת אמתלה הא? מצונן מה? אני שולח לך את המכתב הזה
ביד בני שמעון כדי לנחם אותך מחד ולנסות להגיס דעתך בפרחחית זו
. יודע אני היכן תלך . ועל - כן אל תתפלא אם שמעון יפתיע אותך
במקום המסתור הקבוע שלנו מילדות . הן ברור כשמש כי לשם מוחך
שואף להגיע . ודעת לא תשיג בכך , כי אם השפלה.  ראה ידיד.
שמועות כבר נפוצו בעיר. ואם בעצמך לא היית מספר לי את רחשי לבך
בערב החג לא הייתי מעלה על דעתי להאמין לאספסוף.
אך יש לי סיבה יותר חשובה מדוע אני שלוח לך בדחיפות את המכתב .
דע לך כי בסכנת נפשות אתה. הנדיה הזו שאתה רודף שמלותיה. אינני
יודע אם ידוע לך ראיתיה מתהלכת אצל  הקיסר הבבלי . וזה כאשר שם
ידו על נקבה נוטה לחסל את מתחריו. ובטח ובוודאי אם הם יהודים
שנואי נפשו. רק להוי ידוע לך ידידי הטוב. שבוגדנית היא הנדיה
הזו. בעוד שמלקקת פינכתך שלך . רוחצת היא בידה השניה את בהונות
הפחה.  וחרבו מוטלת על צווארך חדה יותר מתמיד. מה גם ששונא הוא
לך מאז שניצחת אותו בויכוח התיאולוגי בירושלים . אחח.. זו
הייתה מכה ניצחת לכל אוייבינו חמדן זה שם את ידו על קברות
אבותינו. טוב שחושב עצמו ללמדן . אחרת הופך היה מתועב זה את
עצמותם מתוך סכלותו. הישמר לך ברוך . אני אומר לך בשנית . נתק
ומיד את הקשר איתה ..

שלך באהבה
אבודרהם ימיני לבית מנשה.


איש ימיני
רב שלומות לך.
מכתבתך הגיעני . אכן  חששתי כי אתה במוחך החריף תמצא את מקום
המחבוא שלנו . אך לא תיארתי לי כי תשלח  לי את עוללך אשר מעולם
לא ראה גבר ואישה לבדם . ומה ראית לעולל לו המבוכה? . אכן
צחקנו רבות לאחר מכן. ובאשר לחששותיך תנוח דעתך מחמלי. לא איש
פותה אני .וכבר נפגשתי עם מקורבי הקיסר וסיכמתי אתם דברים. אם
כי מסכים אני אתך באשר לשלמות הדעת אשר רחקה ממני לאחרונה.
ומעט מן האור גר עמי וממנו שואב אני את מעט
הדעת החסרה . בא אתה חסר לנו. דברים גדולים אנו עושים כאן .
שאתה חסר מהם ומאז פגישתנו האחרונה התקדמנו בגילויינו לא מעט.
והמתקן כמעט מוכן . יום הברכה קרוב מתמיד.

נפגש בשעה החמישית אצל עץ התמר הידוע למרגלות הנהר.

מיודעך משכבר הימים
ברוך הקהתי.


חלק ב'

"..ברוך בואך אבודרהם" ,
"בא רד עמי אל המחבוא . ועינך תראה נפלאות אשר עיני הקיסר לא
שזפתם עדיין."

הדרך למחבוא הייתה מוסווית  היטב . ואף עיני שכירי חרבו של
הקיסר התקשו לזהות את השביל המוליך אל הואדי התלול שמפל המים
שבו הסואן הקשה גם כך על המעבר. הם ירדו בחבלים אל המערה,
שבאורח פלא , למרות המדרון הייתה נסתרת מאחרי קמט גיאולוגי
בלתי צפוי בהר מי המפל חדרו בעוז דרך ניקבה שהיתה בצד המערה.
אך משהניחו רגליהם על הקרקע ראה אבודרהם פתח יבש  נוסף למערה ,
שלא הכיר קודם  . נדיה, ששכבה מעורטלת ברובה  על מחצלת צבעונית
. נזדקפה באחת כשראתה את היורדים. היא קרצה  לאבודרהם וליטפה
את עכוזו, זה האחרון לא היסס , וסטר לה . אלא שידו הזריזה של
ברוך עצרה את המכה, רגע לפני שזו השאירה סימן אדום למזכרת.
אבודרהם כבר עמד לפתוח בתגרה שמי יודע איך הייתה מסתיימת. אלא
שעוצמת ההפתעה של אבודרהם בראותו את הילד שהופיע בפתח המערה .
הממה אותו. והוא הביט בברוך נדהם.

"מי הצעיר"?!! - הגם הוא בנביאים?
"חחח.. לא ולא ידידי . לפניך עומד הנביא ...  עזוב מריבות, ובא
לחזות בפלא הגדול שראית מימיך".

אבדורהם עקב אחרי ברוך. לאור הלפידים שהונחו על קירות המערה  
. הבחין בחבלים פרושים לאורך הקירות  אלה היו קשורים לנריות
ברונזה. נריות שהיו משמשות את הכוהנים. בעבודתם הקדושה בהיכל .
הילד הוביל אותם לחלק התחתון של המערה . ושם נעצר. מולם על
הקיר היה לוח מעץ אשר במרכזו היה מוט. אבודרהם הבחין כי כל
החבלים המוזרים שראה קודם מתחברים אל מאחורי הלוח.

"עתה בא הרגע הגדול ידידי" -

הילד כבה את הלפידים וחושך גמור השתרר במערה.  ברוך גשש באפילה
אחר המוט ומשך אותו למטה. לפתע חלל המערה הואר באור יקרות
אבודרהם .. פלט צעקה חנוקה וכסה את עיניו שלא יכלו לעמוד באור
המבהיק שהאיר את המערה כמו באור יום  .

" תפח רוחי .. מעשה שדים אלה.!! וכי מה מכשף נהיית לעת זקנה?!!
קשרם כתרת לראשה של לילית בת השטן הזו נדיה ואכן  מר ממוות
גורל הכסילים  "

" הרגע ידידי.. לא כשפים ולא עבודות אלילים יבואו בין כותלנו.
חלילה לך מלחשוד בכשרים .. שב, הרגע..  קראתי לך רק בגלל
שסבורני כי מוחך יהיה מסוגל לקלוט מעט יותר מהון העם הכסיל שעל
נקלה היה מעלני על המוקד  באשמת כישוף ועוננות. ואז העולם
מפסיד היה את ההמצאה הדגולה הזו שהמצאנו כאן. "

הנה הילד הנהדר הזה ממצרים הבאנו אותו לאחר, שנדיה מצאה את
הפאפירוסים במרתפי הקיסר. וזה קטן אך כשרוני במידה נדירה .
ותרגם לנו את הפאפירוסים ולמדנו צעד אחר צעד מה ניסו הקדמונים
ולא הצליחו וכעת הצלחנו אנו.

" על מה אתה מדבר ברוך? אינני מבין דבר "

" הכתבים העתיקים תיארו ניסיון של חכמי הפרעונים למצוא תחליף
להדליית מי הנילוס אל השדות על ידי כח אנושי ולהקל את המלאכה .
הם המציאו משאבה ידנית מעץ  אשר פעלה על ידי זרם הנילוס . אלא
שהגלגלים של המשאבה היו עשויים מתכת אשר החיכוך האדיר שנגרם
כתוצאה מזרמו העז של הנילוס יצר ניצוץ ששרף להם את ההמצאה .
דבר ההמצאה לא היה מגיע לכדי כתב פאפירוס  אם לא היו השלכותיה
כה מרחיקות לכת. מסתבר כי השריפה התפשטה  במהירות לעבר ארמון
הנופש של פרעה השלושים ותשעה   , לא רק הארמון עלה באש, אלא גם
בתו האהובה של המלך. ממציאי המשאבה הועלו על המוקד לא לפני
שנסקלו למרגלות הפרמידות על- ידי ההמון הזועם.

מכאן דבר גרר דבר , בעזרתה של נדיה והילד בנינו משאבה דומה רק
כדי לנסות לחקות את ההמצאה ולרדת לעומק  התקלה אלא שלמרות
שהמשאבה שבנינו היתה זהה לחלוטין , המתכת לא הייתה זהה .
ובמקום להוציא ניצוץ היא התלהטה בצורה כזו שיצא ממנה מעט מן
האור הזה אחרי הניסיונות הרבים גילינו ככל שהורדנו את עובי
המתכת  האור שבקע מההתלהטות היה בהיר יותר . והדבר שהכי חשוב
זה שההר הזה כולו עמוס לעייפה במתכת הפלאית הזו.

ואולי הדעת השלמה רחקה מאתנו כעת . אבל האור השלים אותה .

ברוך סיים את ההסבר . הוא הסתכל על אבודרהם שעמד המום ולא  פצה
פה.  לאחר דקות ארוכות נראה כי נחת  זה מרקיעים עלומים  ועיניו
אורו . הוא חיבק את ברוך ואת נדיה  ודמעות זלגו מעיניו ..

" סליחה שחשדתי בכשרים...  אינני יודע היכן למצוא מחסה לעצמי
מפני הבושה.. כעת אני מבין מה עשתה נדיה בחצר הקיסר.. שוטה
שכמוני.."

הם הסתובבו במערה שכיות חן עשויות זכוכית צבועה הוארו באור
היקר והשרו על החדרים הפנימיים צללים מוזרים ואוירה עליזה.  
" שמע ברוך אני חייב להעלות את כל דבר ההמצאה הזו על קלף" .
" וכי חושב אתה כי לא עשיתי זאת? הכל מתועד  על קלף . שריר
וקיים כל דבר ההמצאה הזאת. יודע אני שדורינו  שוטה מידיי מכדי
להבין את גודל ההמצאה. ואין השעה כשרה לפרסמו . אך בינתיים אנו
עוד חוקרים אלה דברים  נוספים נוכל לפתח יותר ממה שגילנו עד
עכשיו . ועבודה רבה לפנינו. אתה מוזמן להצטרף ידיד. "  

"צר לי ברוך אך עליי לצאת בשליחות הסנהדרין הגדולה להודו לתת
להם את לוח השנה העיברי למאה השנים הבאות, כי רחוקים הם מראיית
החודש, ולא יודעים חגינו מתי הם.. "

" ולמה לא תקח איתך עותק .? השאר אותו אצל ידידנו רבי זירא .
אני סומך עליו כי יחביא את המגילה במקום בטוח וראוי. ידוע לך
כי הזמנים קשים וצוררי עמנו מתרבים והולכים ואנו הולכים וכלים.
קח עמך עותק ודרך צלחה לך ידידי הטוב."

אבודרהם וברוך נפלו אחד על זרועות חברו . והבטיחו כי יפגשו שוב
כאשר יחזור אבודרהם מהמסע. אבודרהם הטמין את המגילה עמוק בחיקו
ויצא מהמערה חזרה לביתו.

חלק ג'

תומס התרווח בכורסת הספינה ברקע כבר נראו מגדלי ניו-יורק .
המסע הזה להודו היטיב עמו . מוחו היה רענן  מצד אחד אך הוא כבר
המתין בקוצר רוח להגיע לחברו היהודי בברוקלין הוא חיבב עתיקות
והפעם השיג אצל סוחר להוט מגילה עתיקה. הלה קישקש לו משהו על
המצאה . וקשקוש זה לבדו הבעיר את דמיונו של תומס . המצאות זה
היה תחביבו מאז שזרקו אותו מבית הספר. מועקה קלה העיבה על לבו
. הבטיח הרי לידידיו כי ימצא בתוך ששה שבועות פתרון חשמלי זול
בהרבה מאשר ה'נורות הקשות' אשר היו מבוססות על פחם. פליטת
הגזים הרעילים והצריבה בעיניים סתמה את הגולל על ההמצאה הזו.
בהתלהבותו הרבה הוא לא טרח אפילו להתמקח עם נהג המונית על
המחיר המופקע שדרש מהנמל לבית חברו.

מוזס התחיל לקרוא את המגלה שהייתה כתובה בלשון הקודש עיברית
בתרגום סמולטני לאנגלית .. ולפתע פלט צעקה
ורץ במהירות החוצה..

"היי...  אדיסון... אלווה ..  תומס ... מה אתה בורח ?  
שכחת את המזוודות שלך .. ומה עם הכסף שמגיע לי על התרגום? "

תומס כבר היה רחוק  .. הוא צעק..  אתה יכול להשאיר אותם אצלך
אני הולך להאיר את העולם...