הוא שכב במיטתו מביט בתקרה, בתו מרסי ישבה לצד המיטה ואחיה
ג'סטין עמד מאחוריה.
"אלו הם רגעיו האחרונים" אמר הרופא "תרצו להזמין כומר?" "לא,
הוא לא אוהב במיוחד כל מה שקשור בדת" אמרה מרסי.
"אתה חושב שהוא יודע שהוא הולך למות?" שאל ג'סטין "במצבו,
אנחנו לא בטוחים" הרופא ענה בטון חסר ודאות.

הוא ראה אור לבן מכיוון הדלת, שהלך והתחזק. הוא קם מתבונן
סביבו, הוא ליטף את לחיה של מרסי, היא לא הרגישה, הוא ראה שהיא
בוכה, "אני כאן, אני בסדר, אין צורך לבכות" הוא שם לב שהיא
בכלל לא מסתכלת עליו, היא הסתכלה על המיטה.
הוא הפנה את מבטו, ואם היה יכול היה חוטף התקף לב שני, הוא ראה
דמות חיוורת מקומטת שצינורות מחוברים לה לאף, לפה ולידיים.
לאט לאט הוא זיהה את הדמות, "אבל, זה אני, איך..." "אתה כבר לא
שייך לעולם הזה" הוא שמע פתאום קול מאחוריו, הוא הסתובב,
והופתע לראות גבר לבוש חליפה שהילה זוהרת באור כחול מקיפה
אותו, הוא בא מכיוון האור, "מי אתה?" שאל, אבל בלבו ידע את
התשובה. "אני מלאך שמלווה נשמות אל העולם הבא. בוא איתי, אין
לך מה לעשות כאן יותר" "אבל לא הספקתי להפרד מילדי"
"אין דרך חזרה, בוא" הוא אמר בקול רך. הוא עקב אחרי המלאך אל
תוך האור ונעלם.

המוניטור צפצף בצליל צורם וממושך, "הוא איננו" אמר הרופא. מרסי
חיבקה את ג'סטין ובכתה, דמעה בודדה החליקה על פניו של ג'סטין
והוא אמר בקול שקט "נוח על משכבך אבא, נוח על משכבך".