[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







שלג שיפ
/
כלואה בין חיים למוות

אני כל כך רוצה לכתוב אבל לא מצליחה, יותר צריכה מאשר רוצה.
אני חייבת להוציא את הכל החוצה, אם לא בצורת שיר או סתם קטע אז
בצורת הקאה על דף, סתם לכתוב על התקופה המוזרה שעוברת עלי
לאחרונה - מצד אחד כל כך מלאת רגש, ומצד שני חסרת כל רגש
מוחשי.

בזמן האחרון כל דבר נראה לי כה מיותר, חסר משמעות, בשביל מה כל
זה?! סתם לסבול, בלי שום סיבה הגיונית, אבל אחרי הכל אף אחד לא
הבטיח היגיון, אף אחד לא הבטיח שום דבר, ואני כל כך זקוקה
למישהו שיבטיח לי, ומישהו לבטוח בו ובהבטחותיו. אבל כולם
שותקים. אני לא מוצאת את עצמי בתוך כל הטירוף הזה, השקט והרעש,
אני צורחת - אבל בלב, הולכת לאיבוד.

אני כבר לא מכירה את עצמי, מדברת ויוצא לי קול במודע. אבל מה
בעצם אני אומרת?! מה אני רוצה מהסביבה? מה אני רוצה מעצמי? מי
אני בכלל? מאיפה כל העצבים האלה מגיעים? תסכולים וכעסים עצורים
בתוכי שלפתע מתפרצים, על האנשים, ומהדברים הלא נכונים. ובעצמם,
מי יגיד לי מה נכון ומה לא?!

מנסה למצוא כיוון ומגששת בחשכה, כמו מנסה למצוא את פתח האוויר
בתוך ההמון החונק, אך לשווא.

כל יום עובר כמו קודמו כך שאני אפילו לא זוכרת מה עשיתי בכל
אחד מהם, הכל עובר במין תחושת ערפול וטשטוש. הזמן עובר ועובר
ואני נשארת במקום, לא זזה, יום ולילה ויום ושוב לילה - שרק בו
מדי פעם אני נושמת ומתעוררת לחיים, ואז שוב נרדמת.

כשיש המון חוסר ודאות, המון עשן, רק שאלות בלי תשובות, עודף
דמעות ומחסור בתקוות, לא קשה להבחין שמשהו לא בסדר, אך האטימות
מסביב כה מייאשת. כל דבר שקורה מוציא ממני את שאריות האוויר
שנותר בי, סוחט ממני עוד טיפת מיץ חסרת טעם וריח.

אני רק עוד נערה כבויה שאיבדה את הרצון לחיות, אך לא רוצה
למות.

רוצה להלחם בכל זה, אך לא מוצאת כוחות. בשביל לצאת למלחמה צריך
משאבים, כוחות, רצונות ועקרונות, אך מה קורה כשאין? ואני יוצאת
למלחמה נגד אני עצמי חסרת כל, ידה של מי תהיה על העליונה? מה
שבטוח, תהיה פה תבוסה - בין כה וכה אצא מפסידה.

שוקעת אל תוך תהומות העבר, משחזרת מקרים ונזכרת באנשים אבודים,
מתנגדת ומרפה, ושוב מתרוממת מנסה בכוחות אחרונים לעמוד על
הרגליים, יציבה - במציאות, אבל שוב נופלת לתוך נהר של אדישות
ששוטפת את כולי ומשמשת לי כמצוף - עם חומות כאלה אי אפשר
לטבוע. כמה זמן הן לא נפרצו החומות - הלבנים רק מתווספות
סביבי, חוסמות את הרגש במיליוני מסכי ערפל - סמיך ואפלולי -
יציבות, מגנות עלי, כביכול מפני שבירה, אבל בעצם מפני החיים,
המציאות. אני כבר לא יודעת מהי המציאות שלי. אני לא יודעת
להתמודד עם כל זה, מרגישה אבודה ונבלעת בתוך העולם הזה, אולי
פחד מהחיים?! אולי פחד מהמוות?! פחד כלשהו משתק כל איבר ואיבר
בגופי השביר, הריקני, ובזמן שהחיים ממשיכים להתנהל כסדרם מבחוץ
אני ממשיכה למות מבפנים.

חסרת תחושה שוכבת במיטה מביטה באותה נקודה בתקרה. מדי פעם
מגניבה מבט לשעון לראות כמה זמן עבר וכמה עוד נותר, ונשארת
לשכב ללא תזוזה.

רק רוצה פורקן, להשתחרר באמת. מפחדת מהרגע שזה יגיע - זה יכול
להיות הרסני, אבל הרסני ומפחיד יותר יהיה אם הפורקן - לא יגיע.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
לזה שמאשר את
הסלוגנים קוראים
"גרשון" והוא
נורא חמוד (ואין
לו חברה).


בוליביה מדווחת.


תרומה לבמה




בבמה מאז 14/7/06 10:04
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
שלג שיפ

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה