במשך שנים רבות נבנתה לה חומה.
חומה שנבנתה מרגש על גבי רגש על גבי פחד שנתמך באכזבה
ובבדידות...
והחומה כבר גדולה, עומדת יציבה לא נותנת לאף רגש לחדור דרכה.

עד שים אחד הגיעה אהבה. יפהפיה, מרשימה, חייכנית ומעודנת, עמדה
מבחוץ על החומה מתבוננת. כה קטנה הייתה לידה, מפוחדת כלכך אך
נחושה בדעתה. ובצד השני? סדום ואמורה. מה יעשו החיילים על
החומה? כמה שמעו על אותה אהבה... שהפילה חומות ויצרה חלומות
והפיצה חיים בכל אותם לבבות. מה יעשו להבריח אותה? מה יעשו
להגן על החומה? בזמן שחשבו נגשה האהבה... התחילה צועדת לעבר
האכזבה. "בואי עמי, הושיטי ידיים, צאי מהחומה ופרשי לך כנפיים!
מה לך קטנה, חנוקה, מסכנה? בואי איתי, עזבי את החומה"

"ומה אחפש עימך, אהבה? בניתי חומה, איתנה, יציבה... אינני סתם
עוד אכזבה... אני חלק ממערכת הגנה שלמה. בעולמך אינני דבר
מלבד... אכזבה"  

"ומה לך כאן ב"חומה לתפארת"? אינך דבר מעוד לבנה בשרשרת! בואי
עמי ותבני חלומות שברי את החומה והפיצי תקוות"

ישבה האכזבה, רצינית, מהרהרת... חושבת על אותה החומה לתפארת...
אותה החומה שנטעה אכזבות, פירקה חלומות והרחיקה תקוות.
הבינה האכזבה שלא רוצה היא עוד רוע, לא רוצה יותר עצב לנטוע,
החליטה חיש מהר לקרוא לאהבה והודיעה בשמחה על יציאתה מן החומה.

הגיעה האהבה והושיטה ידיים לקחה את האהבה ופרשה היא כנפיים
ושתיהן הסתכלו על החומה מתמוטטת... נופלת לאיטה ולב פצוע
חושפת...

וכיום הולכות הן יד ביד והאכזבה לא יותר מעוד לקח נחמד...

לכל מקום אליו תגיע אהבה תוכלו מיד לזהות אכזבה.
אך כיום האכזבה רק טוב היא תורמת, משנה טעויות, מחזקת
ומלמדת... שבחיים לא הכל נפלא ובכל טוב יש את הרע... אך צריך
להתגבר וללמוד מטעויות, כמו האכזבה לפעמים להשתנות. להבין
ללמוד ולהפנים... להמשיך הלאה לחיים חדשים.