שלום לכולם,
אני יודע שאולי זה יפתיע אתכם, אבל אני לא אהיה כמו כולם, לא
אכתוב לכם לקחת את זה בקלות, לא אכתוב שזה לא נורא ושזה יעבור,
אני אכתוב רק אמת, רק סיבות.
משהו אצלי מת, כלומר עוד לא מת אבל עוד כמה דקות הוא כבר לא
יהיה שם.
זה הולך להיות טיפה מבלבל אבל תנסו להבין, אני בניגוד למרגלים
כאלה ואחרים לא הולך להשאיר פתק בכיס "לא בגדתי", כי אני דווקא
כן, בגדתי פגעתי והרסתי.
הרסתי משהו כל כך טוב שהיה לי משהו שאני עכשיו כל כך רוצה
להחזיר, להחיות, אבל אני לא מצליח, לא משנה מה אני אומר, מה
אני מבטיח ובמה אני נשבע, כל מילה שיוצאת ממני נשמעת לה כמו
שקר ולמרות זאת אגיד אני לכם את אותו הדבר, אני מקווה שתבינו.
טעות אחת קטנה, גדולה אך עם זאת גם קטנה שינתה הכל ברגע קט
אחד, רציתי להיות ישיר, כן ואמיתי ובמקום זאת יצאתי אידיוט,
אמרתי את האמת הכואבת. לא התכוונתי. לא רציתי לפגוע. אני רוצה
שהיא תסלח לי, שתאמין לי, אני מוכן לעשות הכל בשבילה, ממש הכל,
הכל כדי שהיא תחזור אלי, כדי שתתן לי עוד סיכוי, אחרון, אני
מוכן להשבע בכל היקר לי שזה לא יקרה עוד לעולם, אני מוכן להשבע
בכל היקר לי שלא אפגע בה שוב לעולם.
כשאני כבר לא אהיה פה הגוף שלי ימשיך לחיות כמו רובוט, הוא ילך
ילמד, יסיים תואר בציונים טובים, ייגש לתואר שני, יתחתן ויהיו
לו ילדים אבל הכל יהיה מזויף, הכל יהיה ממש מגעיל ואהבה אמיתית
כמו הזו שגוססת עכשיו לא תחזור על עצמה לעולם.
אני לא מצטערת שאני עושה את זה, אני לא מבקשת סליחה מאף אחד.
מגיע לי. מגיע לי הנפש הארורה הזו.
וממש עכשיו ברגעים האלה שהגוף כותב, אני, הנפש, קושרת חבל
לעורק הראשי שמוביל ללב וכורכת את החבל סביב צווארי.
זה המכתב האחרון ממני אליכם.

                                                           
                  נפש.


נכתב ע"י: אלכסנדר גילנסון, ב: 15/05/06