אם בארזים נפלה
שלהבת
מה יגידו אזובי
הקיר? הרי בכל מטח
זרע גולמי שנפוץ אל
מול קיר נגוע, פעמון
מצלצל וסילביה פלאת צוהלת פרכוסים
בקברה הנאדר.
על שלט העץ כתוב נעורים
וסינכרון. דיפוזיה כזו שתגרום למתים
לשלח אצבעות גרומות לעבר כפות רגליי
ולהגדיר התחצנות.
משיחות מכחול חדות
תוקפות פנים
בטני
ואני
מזהה את מריה מגדלנה
הגדלה בי משלחת אותות
של רעב. ארנבות צריך
להאכיל בדשא, ארנבים
בחצץ.
אני נושכת בדל סיגריה
מתכלה מסגרות של
משקפי ראייה. "הערפל הזה
מחניק", הנהנתי, כשהוא פורס
חלקת פסטרמה נוספת שלא
ידעה מנוח. החסה מזוקקת
הייתה טל.
כל מכשירי הוידאו ברחוב לא
עבדו, ואני משכתי בבדל מכנסיו
של אבי, בדיוק בנקודה המשיקה
לברך, קוראת "תחקיר, אבא
נו תחקיר". זה כבר עניין של השקפה
הייתה סבתי אומרת לבנה, והוא השיב
נחרץ קמטים - אילו היית שמה את המחשבה
במקום, אולי היית זוכרת.
חמישה רגעים קודם לכן אמרה לו, טוענת בתוקף הייחודי
רק לה
(כשהיו פלאחים מתגנבים למשק הייתה
יוצאת נחרצת וצועקת "הסתלקו מנוולים, הסתלקו!"
את החלוק הירקרק שזעק חמלה ברקע הפרדס אני
זוכרת כעת)
שהעובדה כי אביו נימוק כ-
גלד מתכלף מאלצהיימר (היא קראה
למגיפה ברכות רועמת, אלצי והיימר, כאילו היו
שני מכרים מעברה בכפר יהושע, בהווית טרום
המעברה. בימים בהם התנשאות הייתה השליחות,
והזעה הייתה המשימה. היום זיכרונות)
היא שלא
מאפשרת לו, אוד'ינקה, לתת לגיטימציה לפזרנות:
"אמי תמיד אמרה לי 'דתי'ק, שימי במקום",
כך אמרה.
בדודי נמצאה הישועה. קבענו שאצלצל עשרה רגעים
לפני שהשעון יקרא עשר שנות שיבה, אך
אבי שלי הצילני רגעים לפני המטח הגולמי הזה, באזוב
שוב, ושוב ושוב. מגדת העתידות אמרה סמכותי, אמרה
אב
או
לפחות מפקד. זה לא
זה הרי
לא
ייגמר לעולם.
וראיתי טייס מתפאר אל מול עירום בנותיו.
         למה לא צלצלה? דודי שאל את אבי, והוא השיב
         ביעף, "בעולמותיה".
         הוא לבטח הזעיף גבות, ברכות
         ברכות כאשר
         טען שלכל הפחות עליי
         להתחיל להשיק
         עולמות. הוא סייח אצילי
         מזדקן.
מגדלנה שוב שולחת קובלנות, לצלילי פסנתר כנף
לבן, דובון מיובא מארצות ברית דם, והבטחות בנוסח
ישועה. כמעט וקראת לי המשיח, אבל את הציציות
הותרתי שזורות כשיער מכשפה יבש בשירותים.
התנים בפרדס ייללו והשיעול הלך
וצבר תאוצה. כמו אמא
שלך, שהבינה כי כל
שנותר הוא השיעול שיפלוט
שתיקותיה החלודות
לחלל החורק הזה. גם
דלת הכניסה לביתך
הדומם.
מישהו עוד יצחק בקול רם
רועם רעמה ג'ינג'ית
בבית הזה מישהו
עוד יגמור, אתה
תראה.