היה היה ילד קטן שחי בקופסא די קטנה.
יום אחד ראה אור בוהק שפורץ מתוך הקופסא.
הצמיד את העין לתוך החריץ וגילה שאוצר הוא מצא.
הילד הקטן גילה מראות שאותם מעולם לא ראה.
והנה גילה הוא שמחוץ לקופסא יש אולי התחלה חדשה.

הילד אותו ילד אולי קצת שונה.
האור קרא לו לא סתם במקרה.
לא הכל חייב להיות מרובע.
ולא הכל חייב להיות בתוך קופסא אפלה.

החליט הילד לחקור את האור והבין שזו לא היתה טעות.
הבין שלחיות בקופסא קטנה זה פשוט לחיות בלי משמעות.
החיים שבחוץ קראו לו לבוא והוא לא יכל לסרב.
אך חשש שכאשר יעזוב את הקופסא ישאר לו בלב רק כאב

מחוץ לקופסא בעולם הגדול הילד הרגיש ממש קטן.
עמד לו בחוץ הביט ימינה ושמאלה פניו מועדות לו לאן?
מסתכל מרחוק על הקופסא הקטנה שלאט לאט מתרחקת.
מסתכל אל האופק הכחול הרחוק והבין שיש לו לאן ללכת.