רם צ'קרוב / פרח אפל |
אני בם שוקע בחוסר אונים.
רגלך מלטפת את אזורי הקרב.
ידך לא נשלחת להציל את המצב.
עיניך בולשות בסידקי הזיכרונות.
לפתע הארת את חיי באור נרות.
הרוח אורבת, צללים על הקירות
ופיח עולה ומכסה את התקרות.
הולכת לרגע, שוטפת פנים.
שופעים כל חייה מאות חטאים.
מגבת לוטפת כלי מיומן,
שיודע לתת ונאטם עם הזמן.
פזמון :
פרח אפל שלי,
מה הייתי נותן לך.
פרח אפל שלי,
לוא ידעת פה לפרוח
מתוך חיי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|