הם אומרים עליי שאני לא בסדר,
מעדיף תמיד את הפינה שלי בחדר,
למלמל לעצמי כמה שטויות ואז לשתוק,
לתפוס שקט בצד, להיות טיפה רחוק.

יש גם כאלו שמכנים אותי אידיוט,
שבורח לפעמים ולא מחפש להיות,
ויכול בקלות אנשים מיותרים למחוק,
לשהות בלי בלאגן, לחיות טיפה רחוק.

גם הלילה פרשתי לישון קצת מוקדם,
כבר לא מחפש להרגיש איפה שחם,
לנדוד מאחת לאחד, מווילה לבלוק,
במיטה שלי לבד, לשכב טיפה רחוק.

אולי זה קצת מוזר ולא הכי ברור,
אבל העדפתי ללמוד ת'חומר ולא בשיעור,
להשתכר לבד, לבכות ואז לצחוק,
כמה שאני אוהב, להתאבד טיפה רחוק.

וכולם יצאו הלילה לספור כוכבים,
לחוות כמה רגעים, להראות קצת חשובים,
ולי יש את המילים שלי, והזמן לבדוק,
את הקסם שברוגע, ואז לטייל טיפה רחוק.

לא, זאת ממש לא מועקה,
זה היופי שבההזייה הרכה,
היא פה בשבילי, היא רק מחכה,
כולה מסתורית, האמת שמבעד לשתיקה,
כן, ולפעמים זה טוב מהכל,
אני נופל לתוכי מבלי לשאול,
לא מחפש מקומות אחרים,
לא בילוי עם כמה חברים,
לא מסיבה נוצצת וטובה,
גם לא מישהי יפה ורטובה,
זה פשוט זה, לא צריך עוד,
לא להתאהב, לא לבגוד,
לא ללכת, לא לבקר,
לא לספר, לא לשקר,
לא לחפש, לא להתבלט,
לא להתלבש, לא להתפשט,
לא להרוס, לא לקלקל,
רק לחכות שזה יבוא ופשוט יחלחל,
רק לשבת קצת בצד ואז לשתוק,
לעצום את העיניים, ולעוף טיפה רחוק.

ככה זה טוב לי, אם אתם שואלים,
לא לספר סיפורים ולבנות לה מגדלים,
לא להיות כאן מחר ולהבטיח הבטחות,
רק ללכת קצת לבד ולקיים כמה שפחות,
ללטף לכם את החיים ופשוט לצחוק,
מצטער, הייתי פה, היום אני טיפה רחוק.