"תסתכלי איך את נראית! את נראית נורא, פשוט נורא. כל מי שרואה
אותך אומר שאת רזה מידי..תגידי לי, את מנסה להתאבד?." אמא
עומדת מולי, עיניה כועסות- מסתכלת עלי, יושבת מולה. "את רוצה
שאני אכניס אותך למוסד? אפילו אם זה מוסד פסיכיאטרי אני מוכנה.
בטח כבר הורדת 6 או 7 קילו. את נראית נורא. פשוט רזה מידי.."
אני לא עונה לה, עיני מושפלות לרצפה. אין מה להגיד.
- "מה את שותקת?!  את מנסה להוכיח למישהו משהו?"
- לא.
- "אז למה את לא אוכלת?"
- אני אוכלת.
- "אז למה את מרזה? אל תגידי לי שאת לא בדיאטה"
- אני לא בדיאטה.
    היא ממשיכה במונולוג ואני כבר בדמיון שלי רואה מוסד. אני
רואה איך אני אורזת בגדים, חוברות ציור, הדפים והעפרונות שלי.
אני רואה את עצמי מובלת לשם. מקום שהוא מאין בית חולים
שקירותיו ירוקים חיוורים ושלדים בדמות אדם...בטח באוטו תהייה
שתיקה.
אמא קוטעת את רצף המחשבות שלי. "טוב, נלך לרופא, אני אקבע לך
תור"
אני הולכת לחדר, לא רוצה להיות לידה, לא רוצה להקשיב לה. אני
מתיישבת על המיטה, מתחילה לנעול נעליים. היא באה בעקבותיי,
נכנסת לחדר ואומרת לי: "אני מצטערת אם הייתי קשה מידי איתך,
אבל אני אוהבת אותך ודואגת לך." היא מדביקה נשיקה חטופה לראשי.
אני עדיין שותקת, ממשיכה בתהליך קשירת הסרוכים. אמא לוקחת את
התיק ויוצאת מהבית.
לוקח לי זמן להתאושש אחרי הצעקות שלה. אני מנגבת את הדמעות
שהיא לא ראתה, אותן דמעות שאני גם לא אראה לה.
לבד בחדר, אני מסתכלת על הגוף שלי במראה. גוף יפה. פעם ראשונה
בחיים שלי שאני ממש אוהבת אותו. אחרי כל כך הרבה שנים, למדתי
לקבל אותו על כל החסרונות ועל כל היתרונות. ועכשיו, איבוד
הביטחון פתאום הכאיב לי יותר מכל. מושפלת, אני מרימה עיניים
למראה. דמות שאני לא מכירה עומדת מולי. אני רוצה לחבק אותה,
להגיד לה "את יפה, יש לך פנים יפות, תווי פנים נעימים, גוף
נשי, בנות היו מתות לחזה כמו שלך.." אבל אני שומעת את אמא שלי
בראש, "תסתכלי איך את נראית..". הדהוד קולה בראשי מפלח את השקט
לרגע ופוגע יותר מכל דבר אחר. אני ממשיכה להסתכל על הדמות
במראה ומסננת לעצמי "אמא לא אומרת לבת שלה שהיא נראית נורא.
אמא לא גורמת לכזו השפלה.."
אני רוצה לבכות, להוציא את כל הכאב והתסכול שהצטברו. אבל
במקום, אני מנגבת את הדמעות. הלחיים מתייבשות. שמה מייק אפ,
שפתון לחות לשפתיים וצללית עדינה. "רק לא לשקוע שוב", אני
אומרת לעצמי, "רק לא לשקוע שוב. הכל יעבור, הכל יהיה יותר טוב"