12.6
"היא הלכה, הם אמרו לי, היא הלכה", אמרתי בשקט.
"ואיך אתה מרגיש עם זה?" היא ענתה בתגובה.
"היא הלכה, הם אמרו לי, היא הלכה", עניתי בקול חזק.
"כן, מתוק. היא הלכה, אבל איך אתה מרגיש עם זה?" שוב אותה
תגובה.
"תחזירי אותה!" כבר כמעט צעקתי.
"אי אפשר להחזיר אותה... אתה יודע למה אתה פה?" היא הייתה כל
כך רגועה שזה הטריף.
"לא, למה אני פה?" עניתי בעצבים.
"אתה לא אוכל, למה אתה לא אוכל?" היא אמרה בתגובה.
"תחזירי אותה!" עניתי בצרחה.
שמעתי צרחה מוזרה והתעוררתי בבהלה. הבנתי שהערתי את עצמי.
שלחתי לה הודעה. "את ערה?" "כן", היא שלחה, "לא הצלחתי
להירדם".
"התעוררתי מסיוט", החזרתי לה. "מה קרה?" היא שאלה.
"חלמתי שאת עוזבת אותי."
"אני תמיד איתך, לעולם לא אעזוב אותך." חייכתי קצת.

14.6 שיעור היסטוריה
למחרת ראיתי אותה, רצתי אליה, חיבקתי אותה חזק שלא תעזוב אותי.
"אני אוהב אותך", לחשתי לה באוזן. היא נישקה אותי והלכה
לשיעור.
אני יושב פה, כותב על הדף את מה שעבר עליי בלילה, על הסיוט
המוזר שהיא הלכה לי.
היא לא תלך לי לעולם, היא הבטיחה. זה כתוב לי בפלאפון! אני
חושב שאני רוצה אותה איתי לתמיד. שלחתי לה הודעה. "תמי, אנחנו
חייבים לדבר, תבואי למקום הקבוע, אני אסביר לך שם הכול."
בתגובה היא כתבה: "מה קרה אורי? זה נשמע דחוף... אני אגיע לשם
ברגע שהשיעור הסתיים."
כתבתי מה אני רוצה להגיד לה שניפגש: "תמי, אני אוהב אותך, את
יודעת, ואני לא רוצה שתלכי לי לעולם. נכון שאנחנו עדיין לא
סיימנו בית ספר, אבל אני רוצה אותך איתי לתמיד...
התינשאי לי?"
הכול כתוב על הדף, הטבעת אצלי בכיס...

14.6 בבית
היא הסכימה!!! היא הסכימה!!!
אני לא מאמין, היא הסכימה!
אני כל כך אוהב אותה... מחר כנראה נספר להורים שאנחנו מתחתנים,
אולי נתחתן אחרי הצבא, אולי לפני, אני עדיין לא יודע. אחרי
הכול אנחנו מתגייסים בעוד חודשיים...

1.7
נכון, הרבה זמן כבר לא כתבתי.
אבל היו מבחנים ובגרויות. בעוד חודש אני ותמי מתגייסים...
אני לא יודע לאן תמי הולכת, היא לא מספרת לי.
אני הולך לצנחנים... וואי, עוד חודש זה מפחיד.
אני מאושר! ההורים לא אמרו כלום חוץ ממזל טוב לי ולתמי. הם
כמובן שמחו איתנו. ההורים שלי חושדים שאני קצת ממהר מדי אבל
ההורים של תמי פתחו לכבודנו בקבוק שמפניה וחגגנו. הם אמרו
שנתחתן אחרי שנשתחרר, כי רק ככה יהיה לנו קל לתכנן את החתונה,
אבל אני ותמי עדיין לא חשבנו על זה.
אני אלך לדבר איתה על זה בקרוב...

22.7
דיברתי עם תמי, היא אמרה שצריך לשבת מול היומן ולהחליט על
תאריך, היא רוצה אחרי הטירונות, אני אומר עכשיו...
אני רק רוצה אותה איתי.
אני מתגעגע אליה, אני רוצה לדבר איתה... היא אמרה שהיא עם כמה
חברות אצלה חוגגות...

2.8
כן, אני כבר אחרי הגיוס בבסיס הטירונות.
אתמול היה מוזר ומדהים. אחרי שנפרדתי מתמי, נפרדתי מההורים
ועליתי לאוטובוס.
אבא ניסה לצלם אותי, ברחתי לו מהמצלמה... אני כבר מתגעגע
למיטה. תמי כתבה לי בלילה שאני חסר לה, גם היא הייתה חסרה לי.
אני רוצה להקדים את החתונה כמה שאפשר.

"זה הכול מהדברים האחרונים לאה", אמרה תמי.
"תודה תמי, מתוקה, זה בסדר, אין לך מה לבכות", ענתה לאה
בתגובה.
"אני מתגעגעת אליו, הוא צדק. החתונה הייתה צריכה להיות לפני
הגיוס, אני לא חושבת שאני יכולה להמשיך ככה, רגשות האשמה
הורגים אותי."
"תמי מתוקה, את לא אשמה בכלום..." אמרה לאה וחיבקה את תמי.

על הקיר יש תמונה של ילד קטן, עוד לא בן 20, עם מדים וטבעת על
היד.
צמוד לקיר יש ארונית. על הארונית יש נר זיכרון, דיסקית, המון
מכתבים ויומן.