עכשיו, כבר לא תהיה שלי כמו שאני שלך, עכשיו.
ואני כל כך אוהבת אותך, ואני פוחדת, כי יש מין זלזול בדבריך
בעוד אתה אומר: "אני אוהב אותך".
משהו לא אמין, משהו פגוע, ועם זאת כל כך הרבה אהבה.
זה מטורף. אני מטורפת, עליך.
ואני כותבת כאילו אני מדברת, אל מול עיניך, שכל כך מבינות, כל
כך נכונות.
ואני כל כך אוהבת את המבט החודר הזה שלהן, של הירוק והכחול
המעורבב.
ואני כל כך אוהבת את שפתייך, אם רק יהיו שלי לעד. עכשיו,
עדיין, לנצח.
והידיים הגדולות המחבקות, הכל כך שקטות, הנוגעות בעורי, בגופי,
ואני שלהן.
יש בך משהו מטורף, משהו כל כך מושך.
אתה כולך של עצמך, ואני כאילו נגררת אחריך.
ואני אוהבת אותך כמו שלא אוהב עוד לעולם.
ואני נפגעת ממך, גם אם זו הצביטה הכי קטנה.
אני גרועה, אני יודעת, אני פשוט שלך. יותר מדי.
אם הייתי יכולה לעשות שלא להתאהב בך הייתי עושה הכל, אבל יש בך
משהו, בלתי נשכח, יש בך משהו שכל אחד מוכרח.