לפעמים, כשכבר כולם הולכים,
אני לבד, כשהאורות כבים.
היתה אחת... מיוחדת במינה,
גנבת - את ליבי שבתה.
דימעה קטנטנה נישברה מעצמה.
שקט, דממה, מוות, חשכה.
ורק אני עם עצמי,
ללא כל אהבה.
איך המחשבה על אהבה מעוררת בי בחילה.... כה עזה!
כשכל השיחות מתחילות - איך עם עצמך את יכולה לחיות?!
כאב חולני שאני לא יכול לבטא!
למה עשית ממני דפוק שכזה?
האכלת אותי בשקרים - אני ידעתי אבל שתקתי,
כי התעוורתי מהם. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.