את הכלב הכי מסריח בעולם פגשתי ב"איליה דו מיל" - הנקרא גם אי
הדבש, מרוחק כחצי שעה במעבורת מהמקום בו בילינו את הלילה,
עיירה ששמה "פונטול דל סול" הנמצאת יחסית בדרום ברזיל.
אי ללא כלי רכב ממונעים, אלא עם מריצות שמחליפות אותם. אי בעל
האווירה הפסטורלית ביותר שחשתי בחיי, החוף הכי נקי ומבודד בו
דרכו רגליי. מקום בו כביכול לא קיימים דברים כמו בעיות,
תסבוכות למיניהן, או חס וחלילה פוליטיקה, והדאגה היחידה שמרחפת
באוויר היא האם ירד גשם הלילה או לא, כי אז המסיבה תתבטל
וסיגריית המריחואנה עוד עלולה להיכבות. אז אין ספק שמאוד
נהניתי וחלום מאוד רטוב שלי התגשם. (חוץ מהקטע של הסמים כי אבא
שלי קורא את הקטע הזה).
בעל ה"פוסדה" בו השתכנתי (סוג של צימר סוג כב' בברזיל) לא היה
מודע לכך שהריח אותו כלבו האהוב הפיץ בכל מקום אליו הלך,
ושיהיה בריא הכלב, הוא בכושר, לא היה טבעי כלל ואף היה מנוגד
ל-24 אמנות ניקיון שונות של עקרות בית בעולם ולעוד כ-40 חוקים
של האו"ם הקשורים לנשק גרעיני. להדגשת ההזנחה (אבא, אני לא
מעשנת סמים). הכלב היה נמוך, שחור ועם ציפורניים כ"כ ארוכות
שעלתה למוחי המחשבה שאם הוא יקפוץ לטבילה בים הוא יוכל לגלוש
על ציפורניו בלבד.
הכלב הנ"ל, שלדעתי חי עד היום הזה - נטול זהות, כלומר אני
בטוחה שגיבש לעצמו אישיות מסוימת ודרכי פעולה במצבי לחץ, אבל
פשוט אין לו שם, מבלה את שארית חייו במחשבה ששמו הוא "איפ"
מילה אוניברסלית לכל הדעות, ולא מהסס לדקה לשבת על הספה
המיועדת לבעלי המקום ואורחיו למרות שאני מוכנה להישבע שראיתי
חלקים מהחומר שמצפה את הספה נמסים כשבאו במגע עם אדי הבואש
שעלו מהיצור הטוען לכלביות הזה. (אל לצפות מהספה שתצופה בעור
כשמשלמים תשעה דולר ללילה. מקום הכי זול אך מפנק יחסית שאפשר
למצוא). אותו ניחוח עלה ממנו גם כשניסינו לראות שם את הסרט
"הסמוראי האחרון", והצליח להמחיש לנו שאכן הוא האחרון, כי שום
מערכת עצבים, גם אם אומנה כל חייה להתמדה וסיבולת, לשרוד את
הריח קוטל טום קרוז הזה.
על מנת להציל את חיינו, כי הביטוח לא מכסה מוות דרך הנחיריים,
הסנפנו חומר נגד יתושים להפצת ריח טוב, למרות שהיינו בטוחים
שכל חרק מעופף שהיה אמיץ דיו להתקרב, מצא את מותו מהר מאוד בכח
תשעה ג'י מתקרב לריצפה. ותודה לריקושט.
עברו 10 שעות מאז עזבנו את האי. יש לי מושב יחיד באוטובוס.
הומלס, ממנו הכינים קופצות למותן, ברח ממני, ומצפות לי עוד 12
שעות נסיעה מהן אני בטוחה שאצא טטרנית.
אין בליבי ספק כי כשאגיע לארץ אתקלח בקביעות בספרינט עם בושם,
בחומר מיוחד שממשלת ארה"ב תקציב לי בפרוייקט מיוחד, וארוץ
לקנות כלב עם הדחף הראשון.
של בני הבכור...
נ.ב. אני אעדיף לגדל איגואנה באמבטיה.

סיפור אמיתי מברזיל.