פעם אחת, הייתה מש"קית קישור יפה וטובת לב, אך צעירה ופעורה
מאין כמוה. למרבה הצער קצינת השלישות מעליה השתחררה ובמקומה
הגיעה קצינת שלישות מיחידה אחרת.
במשרד השלישות היו שתי רכ"איות (רכזות כוח אדם aka מש"קיות
שלישות) פז"מניקיות ורעות שעשו שכונה כל היום והמש"קית החדשה
הוכרחה לעשות את כל עבודות השלישות בעוד הקצינה והמש"קיות
האחרות הלכו מוקדם הביתה וחגגו כל היום בעזריאלי.
על כן קראו לה סינג'ורלה.

סינג'ורלה המסכנה הייתה בודדה ועצובה מאוד. החברים היחידים שלה
היו החיילים מחוליית המחשב בחדר הסמוך שהיו קופצים לבקר אותה
מדי פעם (רק שלצערה, כולם היו הומואים..)

באותה ממלכה היה קצין צעיר ויפה תואר (ובקבע). הקצין החליט
לערוך שתייה מפוארת באחד מחדרי הדיונים, ולהזמין אליה את כל
חיילי היחידה.

ומי יודע, אולי הפקידה שתמצא חן בעיניו תעבור לשרת תחתיו ותעשה
שוק לא נורמלי.

המש"קיות שלישות התרגשו מאוד..
גם סינג'ורלה אמרה שהיא רוצה לבוא, אבל הן לעגו לה:
"מה את קשורה?"
(מה שהיה די אירוני, כי היא הייתה מש"קית קישור)
"את כולה טוראית, אף אחד לא מכיר אותך"

סינג'ורלה פרצה בבכי ורצה החוצה, אל החדר של חוליית המחשב, לשם
הלכה תמיד כשהיה לה רע. החיילים שמעו את בכיה וניסו לנחם
אותה.

והנה הגיע היום הגדול.
הקצינה והמש"קיות שלישות התרוצצו כל הבוקר וצעקו:
" סינג'ורלה, הביאי לי את האיפור שלי!"
" סינג'ורלה, תתפרי לי את הדרגות סמל!"
" סינג'ורלה, תביאי לי את הכומתה שלך!"

כשהקצינה והמש"קיות היו מוכנות לצאת, באה הקצינה לסינג'ורלה,
ואמרו לה:
"ועכשיו, כדי שלא יהיה לך משעמם, יש לנו ביקורת אכ"א מחר תעברי
על כל הדוחות ותסכמי הכל...  תעשי את זה כמו שצריך, אחרת אוי
ואבוי לך!"
והוסיפה "וחסר לך שאת יוצאת מכאן לפני שאנחנו חוזרות... את לא
מדוגמת הרי הלוונו ממך את הכומתה"

ישבה סינג'ורלה בחדר ובכתה בכי מר על שולחנה.
החיילים מחוליית המחשב שמעו זאת, נכנסו והתחילו להוציא את
הדוחות מהמחשב.
הראש צוות של חוליית המחשב נכנס ואמר לסינג'ורלה
"נו, כמעט סיימנו, תזדרזי, את מאחרת לשתייה"

"אני?" התפלאה סינג'ורלה. "אבל... איך אגיע לשם? וגם אין לי
בכלל מה ללבוש!"
אמר לה הראש צוות : "מה זאת אומרת אין לך מה ללבוש? מה את
מפגרת? את בצבא, את לובשת מדים" והוסיף "ומה זאת אומרת איך
תגיעי? מעלית! יאללה"
סינג'ורלה באה לצאת, אבל הראש צוות עצר אותה
"חכי... את לא מדוגמת, תקחי את הכומתה שלי, אבל את צריכה לחזור
עד 17:30 כי בדיוק אז אני עף הביתה"

המעלית טסה עד שהגיעה לקומת הדיונים. סינג'ורלה ירדה מן המעלית
וכל החיילים בשתייה עצרו את נשימתם.
יפהפייה שכזאת אף אחד עוד לא ראה!

"מי זאת? מיהי החיילת הכוסית הזאת?" שאלו החיילים זה את זה, אף
אחד לא הכיר אותה. רק הקצינה והמש"קיות המכוערות שלה לא ראו את
סינג'ורלה, גם כשעברה לידן, כי היו עסוקות בבליסה של כל הבא
ליד.

אבל הקצין היה מוקסם יותר מכולם. כי היה לה חזה גדול.
הוא ניגש ישר אליה, הרכין את ראשו (מן הסתם, כדי להסתכל על
החזה) בנימוס והזמין אותה לשתות משהו.
הם דיברו, סינג'ורלה הייתה מאושרת יותר מאי פעם שמתייחסים
אליה. זה היה ממש כמו חלום...
והקצין, הוא רק הסתכל לה על החזה.

אבל לפתע צלצלו כל המירסים של כל הנגדים שנשארו לשתיה, לתזכורת
- חמש וחצי צלצולים. אוי ואבוי, הגיעה השעה 17:30! היא חייבת
לרוץ להחזיר את הכומתה, עליה לברוח מכאן ולמהר למשרד.

סינג'ורלה המבוהלת רצה אל המעלית. הקצין רץ אחריה וקרא: "חכי!
לאן את הולכת?"  אמרי לי לפחות שם ומספר אישי!"

אבל לסינג'ורלה לא היה זמן להסברים. היא רצה בכל כוחה ונעלמה
מאחורי דלתות המעלית.

חזר הקצין לחדר דיונים, והנה, בדרך על הרצפה, ראה דיסקית אחת
משופצרת:
"הדיסקית הזאת מתאימה רק לחיילת אחת. לא אנוח ולא אשקוט עד
שאמצא אותה!"

למחרת הלך הקצין בנעליו הקלות, ובידו הדיסקית. כך עבר מחדר
לחדר, ממדור למדור, מענף לענף.
בכל מקום חיפש את החיילת, שהשרשרת הקצרה של הדיסקית תתאים
לראשה. אבל השרשרת לא התאימה לאף אחת.

כשהגיע לביתה של סינג'ורלה, התאמצו האחיות למדוד את השרשרת,
אבל הראש שלהן היה ענק במיוחד.
סינג'ורלה נשלחה להביא את הדואר, אבל הקצין ראה אותה כשהיא
חזרה וניסה להתאים לה את הדיסקית. והשרשרת של הדיסקית לא
התאימה.

"מה אתה עושה ?" צעקה סינג'ורלה
"לא ככה !! פותחים מאחורה את הסוגר ומחברים מאחורי הצוואר...
זה אם בכלל שמים אותה על הצוואר"

"סוף סוף מצאתי אותך!" קרא הקצין בשמחה.
"את תהיי הפקידה החדשה שלי"
"מה סוף סוף ? זאת דיסקית. כתוב פה השם והמספר אישי שלי...
איזה מעאפן אתה" אמרה סינג'ורלה
"אבל סבבה, אני מתה לעוף מכאן" הוסיפה

מיד ציוה הקצין על עובדי הרס"ר להעביר את חיית הפז"מ וכל
התמונות על לוח השעם שלה למשרד שלו.
הקצינה ומש"קיות השלישות רתחו מזעם, עכשיו הן צריכות לעשות את
כל העבודה (עוד כמה שעות ביקורת אכ"א ובאמת נראה לכם שהן
תעבורנה אותה? מה האנשים בחוליית מחשב כבר יכלו לעשות חוץ
מלהדפיס המון דפים? זאת לא העבודה שלהם).

הקצין הוביל את סינג'ורלה אל המשרד שלו.
ומאותו יום חיו הקצין וסינג'ורלה באושר (היא באה מאוחר, הלכה
מוקדם, הוא המשיך להסתכל לה על החזה) ועושר (הוא היה בקבע),
עד... שהיא השתחררה... ואז הקצין לקח לעצמו פקידה חדשה.