בכל פעם שאחוש מעט דיכאון,
אדמיין אותה עומדת ומשקיפה לעברי מן החלון.
כשחברי ישוחחו וישאו את שמה,
אשקע במחשבות עליה לפחות יממה.
בכל פעם שתחייך היא ותצחק,
את תמונה זו מזכרוני לעולם לא אמחק.

הזמן עובר, ומה אני מרגיש היא לא תדע,
אולי טוב כך, פן לבי יקרע.
על-אף שאמרו לי כי קיימות גם אחרות,
אינני מסוגל לוותר על זו ולחיות.
אביט בה תמיד ואמשיך לקוות,
אולי יום אחד מה שבלבי תוכל לראות,
אולם אני יודע כי אבדה לה התקווה,
ולעולם לא תוכל היא לחוש כלפי אהבה.