דיבורי באוזנייך מתון, רך, לאיטו,
את ילדתי עכשיו,
שומעת בסולם אחר
מפליגה לכוכבי צייה
שובל זיכרונות בעקבותייך.
כשיגרת אנשים אני חורז חדשות -
זה בא לעולם, זה הלך לעולמו, וזו נסעה לבלי שוב,
זה עלה במעלות נגידים וזה ירד מגדולתו.
ואת, מה לך חדשות, עודך צוררת ימים
החוזרים ומתפזרים לכל רוח.
אז אשמיע שיר ערש ששרה לך אמך
כשעל גגות נשרו פתיתים של לילה
בחצר עז פועה בלשון יהודית,
וציפור שמוטת כנף שבה אל חלונך.
את מאזינה, עינייך היפות אורות,
ואת שואלת, מיין קינד, כבר אכלת?

אורות - זורחות (נטיית הפועל אור).
מיין קינד (יידיש) - ילדי