|
אנאיקומנה מושכת אותי אליה
אני מתקרב והיא עוטפת את כולי
האדמה זרה אלי
השבילים לא מסומנים
הקוף שעל גבי
אוחז בי בטירוף
נושף באוזני
מלקק את גרוני
בשקט בשקט
נכנס לי לתודעה
צבעי הנוף קופצים לעיני
נחל כחול זורם על צלע הר
שוטף ענן ועשב רענן
ורק עמוד סלע גדול
חובש את כובעו
לוחש לי לבוא
האדמה טובה אלי
אני עוצר ובוהה
אני רואה בם שכבות
הם רואים בי שכבות
ערב יורד
יורד גם הליל
רק כוכב הצפון זוהר
מזכיר לי שאיקומנה עוד פה
אך אני חושש כי מחר
בבית משפטו של מלך ארגמן
אני אבכה |
|
|
מי יודע ?
סבא צולע.
למה עוד לא
סידרו לו
מדרסים?
ולמה לאמא שלי
אין תשובה אף
פעם?
א יידישע דוטר |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.