אתה יושב בחדר שינה חשוך, היא נכנסת וסוגרת את הדלת אחריה
בסקרנות. קצוות של אלומות אור מהמסדרון מנסות לחדור את החדר,
אך בניסיונות נואשים נחבטות על מפתן הדלת, ואתה יושב על המיטה
ועושה "חושבים" מנקה את הראש מכל המטרדים שסבלת במשך יום שלם.
היא צועדת לעברך על קצות האצבעות, שרק קליקים מפרקי עצמותיה
נשמעים בשקט החלול הזה. גם היא מתיישבת שם לידך יותר במעיין
שכיבה שכזאת, נמרחת כמו חמאה על פרוסות לחם של ארוחת בוקר
במיטה ומתחילה להתלונן עד כמה שהיא עייפה גם היום. ואתה ממשיך
במשחקי "החושבים" האלה כאילו לא הייתה שם, שכל לילה מרגיעים
אותך ומושכים אותך אל עבר מציאות נפרדת שכזאת  שבניגוד אליך
מרגיזים אותה היא אף פעם לא תגיד לך את זה בפנים כי כאלה הם
נשים אבל רק בהסתכלות על פניה וגם בלי להזיז את קצוות השפתיים
היבשות מהאוויר השרבי אתה קולט את זה. אותם ניסיונות עלובים של
קירוב ללבבות כבר אינם, ואהבה שהייתה כ"כ חזקה לפני שמונה
חודשים נמסה כמו נרות השעווה הריחניים בלילה הרומנטי הראשון של
שניכם.
לילה אחד היא שאלה אותי בשיא העצבים מה אני עושה לעזאזל עם כל
המחשבות אלה שלי,אבל אני שתקתי כי נעמה היא מאותם אנשים שרק
מעלים מחשבה וישר שוכחים ממנה כאילו אסור לחשוב צריך ישר לבצע.
אני לעומת רוב האנשים תמיד נכנס "לחנות תיקים של מאיר" שכבר
מכיר אותי ושואל "אז מה ג'ינג'י  איזה התיק הפעם?"
בהתחלה הייתי סתם קונה תיק של בית ספר, אתם יודעים של יסודי
שלא מכיל יותר מידי, אבל עם השנים השתכללתי, וכבר יש לי כמה
תרמילי טיולים של תנועות נוער מלאים במחשבות.אני אף פעם לא מעז
לפתוח אותם כדי שלא יאשימו אותי בבגידה כי חלק מהם ציפו ממני
לספק את כל מבוקשם ואחרות סתם היו יצר של נקמנות. היום חזרתי
"לחנות התיקים של מאיר" וכבר קניתי משהו מכובד תרמיל מסע שמן
כזה במבנה שק עם המון קליפסים ושקלים לתלות מחשבות מיידיות,
ושני פתחים אחד מלמטה ואחד מלמעלה שיהיה קל להם להיכנס בכל מצב
ורתימות (אל דאגה אין שרכים ותרמיל שלי ששום מחשבה לא תסתבך
אצלי בחוטי מחשבות של אחרים) לחבר מחשבות שצריך לסחוב קצת זמן
עד שהם מחליטות לשקוע והכי חשוב שיש לו גם אחלה מתלה שמאיר די
השקיע בלהסביר עליו כי יש בו תמיכה לעמוד השדרה רק משביל
מחשבות שקשה להחזיק בלב כנראה בגלל הנושאים שלהם. נראה לי שאני
יחרוג מהשגרה שלי קצת ואת התרמיל הזה אני ירוקן מדי פעם רק כדי
לחסוך קצת מקום, בטח יש הרבה מחשבות שיהפכו להחלטות ויתבצעו
בסופו של דבר ואחרות שרק יצטברו בתוך התיק עד המסע הבא,  בסופו
של דבר לכול מסע יש סוף למרות שלא תמיד רואים את קצה או לפחות
לא רוצים לחשוב עליו, ומתישהו נצטרך להוריד את התרמיל ולרוקן
אותו ואולי אפילו להשאיל אותו למשהו אחר שלא תמיד יש לו דרך
לאגור מחשבות, ובזמן שהתרמיל לא יהיה לידינו או יותר נכון
להגיד על גבינו, ננוח קצת כי קשה לסחוב משקלים כאלה הכבדים על
הגב במשך שנים.
אחרי אותו לילה של הסברים על התרמילים נעמה החליטה שאני מזיין
לה את השכל במקום לזיין דברים אחרים, ושאני כל הזמן זה שלא
רציני בקשר בינינו היא המשיכה למלמל עוד כמה תלונות בזמן
שניגשה אל הארון שבקצה החדר, מגששת באפלה השחורה שרק קצוות של
אור שנכנסים דרך החריץ בחור המנעול מסמנים לה את הדרך, ותוך
שהיא חוטפת שמיכה נוספת ולא בגלל שלא יהיה לה קר, היא נשכבת
בצד שלה במיטה עטופה כמו חטיף שוקולד זול בשמיכה הצבעונית שלי.
אני לא הייתי  עצוב בכלל מכל הפרידה הזאת ובטוח שלא התרגזתי
עליה רק נשכבתי בצד שלי מתמתח ומתכרבל בתוך השמיכות, ממשיך
ליצר לבד מחשבות.