לרגע חשתי את ידך המלטפת.
זו הייתה הרוח שתעתעה בי.
הים הרגוע, פניך משתקפים בו,
תמונה צלולה תחת מסגרת הנצח.
הזכרונות לא עוזבים אותי.
לרגע אין לי מנוח.
לפעמים אני מרגישה את חיבוקך החם,
לפעמים אני שומעת אותך מדבר אליי.
רק לפני שנה היית פה
רק לפני שנה היית מציאותי וקיים
אך בשניה אחת קטנה
נטמנת בתוך אדמה קרה
אדמה שדמך נשפך עליה.
דם.
לפעמים זה הצחוק שחוזר אליי
או העיניים המחייכות.
אני עוברת ברחוב ורואה אותך
בכל מקום,
לרגע אחד אינך עוזב אותי.
אתה לא משחרר אותי.
אבל אתה שם
ואני כאן.
אתה בעולם אחר של טוב
ואני בעולם של עצב ושכול.
דמותך רודפת אותי.
לאן שלא אלך
תהיה פה. איתי. |
