מה עליך לעשות כשפיסת גן עדן נתונה בידיך? כיצד להתנהג כדי לא
להרוס, לא לשבור אותה? דבר כה פשוט, כה יפה ומרהיב. מה עליך
לעשות איתה בכלל? האם מגיעה לך מתנה יקרת ערך שכזאת?
כל כך הרבה שאלות, חששות, ספקות. ואז רגשי נחיתות, הרי לא מגיע
לך אוצר שכזה. רגשות נס שהתגשם, קסם באוויר ומזל, מזל רב.
בשביל פיסת גן עדן ביד בהחלט צריך מזל. אבל אתה? אתה לא שם לב
שזהו גן עדן עד שהוא אובד לך ואתה חי בצל, מרגיש אומלל ורק דבר
אחד מסוגל לשמח אותך. להעלות על פניך חיוך, לתת הרגשה של חום
ואהבה, הרגשה כמו שרק בית יכול לתת.
חזרתי לאמן. רק לשבועיים אבל הנס הזה... כל כך קשה לתאר את
ההרגשה, את ההתרגשות. אני?!לעמוד מול אנשים? לדבר? ולא סתם
לדבר, לאמן אותם, להגיד להם מה לעשות, לתקן אותם? כל כך זלזלתי
באימונים שהיו לי, התייחסתי אליהם כשגרה אפורה וחסרת חיים.
וכשעזבתי, לא באמת עזבתי. אני באה והולכת כשמתאים לי וכשבא
לי...
אני יכולה ללכת לשנה, שנתיים. אבל דבר אחד אני יודעת, כשאני
אחזור הכל יהיה במקום שלו. אותם פנים, אותם חיוכים עולים
כשרואים אותי. אותו תפקיד, אנשים לפעמים משתנים אבל החדשים לא
מחזיקים מעמד הרבה זמן.
וכשסיימתי את תפקידי להיום, הולכת הביתה ומהרהרת. דבר כה
בסיסי. רק משאלה אחת בליבי. הלוואי וזה היה יכול להשאר כך
לנצח. אני אלך אבל בליבי אדע בטוח שאני עוד אחזור. כך לבלות את
שארית חיי. להתחיל עם קבוצה חדשה. כמו ילד קטן שנולד ותפקידי
ללמד אותו ללכת. צעד אחרי צעד. לאט לאט...
לראות אותם גדלים מול עיניי ומצד אחד לשמוח, הם מתבגרים ונהיים
רציניים יותר. מצד שני אני תמיד אזכור את הילדים שלי...
מקום טוב כל כך, הרגשה כל כך טובה. שיכרון חושים במלוא מובן
המילים הללו. להרגיש שיכורה מאושר. דבר כל כך נדיר וכל כך פשוט
להגשמה. אז מה אתה עושה כשפיסת גן עדן בידך?