מבעד לחלון נמלים בחליפות
רצים מפה לשם
מכוניות וצופרים, צעקות של אנשים
שלחוצים מעצמם
הם רוצים את מה שבגדר הדמיון
מצלמים במצלמה יקרה המון
תמונות תמונות ונגטיב
המצלמה בשבילם כמו בית לדמיון

חביתה על הבוקר ובלילה עוד קפה
קנתה חולצה זולה ועוד ג'ינס יפה
הוא הרכיב משקפיים שלא יראו את הדמעות
עלה על האופנוע הוא נסע משם שעות
ובלילה באיילון ביום בערבה
בסוף הגיע לאותה הנקודה (כי אין מוצא)
אז שוב מתחיל הכול מהתחלה

מבעד לחלון הירח מלא
בקבוק של ויסקי ריק
מוניות עוצרות חוויות נשפכות ו-
השומר בודק (מי אני, מה אני)
הם רוצים מטוסים לעוף הכי רחוק
לאסוף בשקית זיכרון מתוק
לתמיד
תמיד מישהו
קורא לי אתה כבר לא תינוק

אז איפה אתם ששרקתם לי בחושך
ואיפה הפנס עכשיו בתוך האפילה
בתוך החושך אני דבוק אל הרצפה
לא יכול לזוז ולהמשיך ללכת

והמנקה עוברת ומכבים את האורות
והשומר הולך הביתה, גם את עצמו צריך לבדוק
ואני נשאר בינתיים בין מציאות לבין חלום
ומישהו מביט בי מבעד לחלון (אולי זה אני)

ואיפה אתם ששרקתם לי בחושך...