זה תמיד נשמע טוב כשמישהו אחר אומר את זה או שר את זה,
בגלל זה כשיש איזה טקס ליום הזכרון או ליום השואה אף פעם לא
מזמינים אותי להשתתף בו.
גם כשאני היחידה בכתה שמצביעה אף פעם לא קוראים לי, תמיד
מזמינים את אלה שיודעים לעלות ולרדת עם הקולות שלהם ולא מזיפים
כשהם שרים, אז בסדר, לא ביקשתי לשיר רק רציתי להקריא איזה קטע
או לשחק, אבל אף פעם לא נתנו לי, כמה שהייתי מתלוננת ובוכה זה
אף לא עזר. תמיד אמרו לי "יש מספיק אנשים, אם נצטרך עוד מישהו
את הראשונה שנקרא לה". אבל גם זה לא היה נכון, תמיד כשהיה צריך
עוד מישהו היו קוראים לגיל או לנדב אבל אף פעם לא לי.
אם כבר היו נותנים לי משהו זה היה את התפקיד הכי מסריח, התפקיד
הזה שצריך לבדוק אם כל התלבושות מוכנות, ולדאוג שהכל יהיה
מסודר, אבל גם את זה נתנו לי רק בגלל שבכיתי.
את התפקיד הזה ממש שנאתי כי תמיד איך שהוא בסוף הטקס היו
צועקים עליי ואומרים לי שלא שמתי את המוסיקה בזמן או שהיה חור
באחת החצאיות של הבנות ולא אמרתי כלום.

אבל תמיד הסכמתי לעזור כי רציתי שהשם שלי יופיע בטלוויזיה
כשהטקס משודר בערוץ הקהילתי.