|
מחלון מלוני המואר
השמש נמרחת מאחורי המבנים החדישים
והבניינים העתיקים
שנלקחו לכאן מתור האגדות
ושרדו עד למאה שלנו
המאוחרת מדי.
שעון הפרלמנט מצלצל בנחת
ומתחת המכוניות נוסעות בסערה
ובכל נושבת הרוח
קרה יותר מטבע האדם
נושבת בכל ללא חריגים
בעלי העצים, במעילי האנשים
בחימום של המלון לעד לשד עצמותיי
ואז לפתע פוסקת
נותנת כבוד
לכתומסגול העצום
השוכן בקצה האופק
ועוד מעט נמזג לחשכה.
ועד כאן השקיעה
עד לערב הבא
אותו אעביר בעיר אחרת. |
|
|
"אני לא מבינה
למה בשביל
שאנשים יפסיקו
להציק לי
באייסיקיו, אני
צריכה לעבור
להוואי."
(בלונדינית שלא
הבינה) |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.