תן למילים להאלם
לזיכרון להשכח
לגוף
לא להיות
ואתה תבין
הניצוץ שקרץ בזווית העין הוא תמיד עוד
סתם
עטיפה של מסטיק
בשולי המדרכה
באשליות אתה יודע
לפחות אין ייאוש
עדיין
(תמיד התכופפנו בכל זאת)
ופסימיות תאמר
"שקט הוא רק הנשימה המקוטעת בין העצב
לייסורי המצפון"
אופטימיות תלחש לך
"עצב הוא רק נשימת רווחה בין שלווה לשקט נפשי"
אתה תירה בה אז
כי אתה יודע שהיא שקרנית מטונפת
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.