הניחי לי לשאוב טיפות אחרונות של כוח ממקור התקווה העצמתי שבך,
לפני שאנשום את נשמתי האחרונה ואעבור לעולם שכולו טוב.
הניחי לי להיאחז בכנפייך כי במילא אפול מהם כשיאזלו כוחותיי
לאחוז בהם, הרי יש גבול למה שאדם מסוגל לעבור.
אך בזמן המועט שיוותר לי אעוף איתך למקומות אחרים, שאף לא אחת
מאתנו ראתה מעודה. ושתינו ננצור את רגעינו האחרונים לעד, ורק
השמיים יפתחו את הנצורים בלבך.
גוחנת על ברכיי ומבקשת עוד פעם אחת רחמים, לפני שתגיע השעה.
אולי משהו עוד ניתן להציל, אולי.
טיפות הגשם שירד ביום הגורלי יסמלו את דמעותיי שלא יזלגו על
לחיי, כי אפילו לבכות כבר לא יוותר בי עוד כוח.
הזמן העובר בלי להרגיש כשאני מסתכלת עמוק לתוך עינייך היפות,
זהו הדבר המתוק ביותר שאחווה כנראה אי פעם.
חודרת עמוק לתוך החור הקטן השחור ומנסה למצוא שם את האור שהיה
שם לפני זמן לא רב, והכל כבוי.
השגרה חולפת מעל פנייך, ואת לא חייה אותה.
אז תני לי, כי אני ניסיתי לחיות.
היאחז בכנפייך עד לרגע הגורלי שבו אפול אל תוך המים העמוקים
שנוצרו מדמעותייך ואטבע שם לעד, כי לא אחזיק על כנפייך זמן רב.


הניחי לי לשאוב מכוחך.
הניחי לי להשיב לך מכוחי, עד כמה שאוכל לתת.