קר בחוץ. פתית שלג צונח אט אט כנוצה ונדבק אל מעילו השחור
הגדול.
הוא מפשפש בכיסו השמאלי ומחפש מפתח.
היא עומדת לצידו, אצבעותיה כבר לא מורגשות מזה שעה.
הוא מוציא את ידו מהכיס ומחייך אליה. היא מחזירה לו בחיוך
ומסתכלת לתוך עיניו הכחולות הגדולות. האחרים קראו להם, ומיד
שניהם התקדמו לכיוונם.
בהליכתה היא נצמדה אליו חלקית ושאלה אותו שאלה.
הוא ענה לה רכות וליפף את ידו סביבה, ואצבעותיו נחו על כתפה.
היא לא חיבקה אותו, היא עדיין לא בטוחה. האם הוא רוצה? האם היא
עצמה רוצה?
הוא הבין משפת גופה שהיא עדיין מפחדת - היא עדיין לא בטוחה.
הוא ניתק את המגע ושוב הכניס את ידו לכיס - במטרה למצוא עוד
מפתח לליבה.
זה דווקא היה נחמד ללכת מחובקים, חשבה לעצמה, אך מדוע הוא
הפסיק?
הם חזרו אל הקבוצה והוא הלך לכיוון חבריו. היא נשארה עומדת
דוממת מאחור - מקשיבה לפעימות ליבה החזקות והבלתי פוסקות.
הם נכנסו לתוך אחד הצריפים. בזריזות היא הלכה קדימה והלכה
לצידו.
לפתע האור כבה והם הלכו בחושך. באופן לא ברור ידה נעטפה ביד
זרה וחמימה ושניהם צעדו בשקט בחושך אחוזי ידיים. הוא חייך, אך
אף אחד לא ראה זאת. ליבה דפק בחוזקה וידה החלה להזיע.
כיצד מסע אל מוות ושנאה מקרב שני לבבות זה לזה ומחייה אהבה?
הוא חייך אליה והכניס את ידו לתוך כיס מעילו השמאלי. בידו צץ
מפתח קטן.
הוא העביר לה את המפתח והיא החזירה לו חיוך.