הוא חולם עיקש הכואב קוצים רחוקים.
נווד, אובד בארץ חמר שוכחת.
הוא לעולם לא ייתן את שארצה לתת,
והוא קשה לשאת
אך אני יודעת...

מיתר כחול, יפיפיה וענוג.
פורט עיוור הבוחר לדעת.
הוא לעד ישבר על מזח ליבו
והוא קשה לשאת
אך אני יודעת...

אני לא יודעת,
לא יודעת מתי תפציע השמש,
לא יודעת היכן למצאו.
אבל הוא אבוד באבי הדרך
וכוחי אינו דיי להצילו.
ואם רק יכלתי לאסוף אותו אליי...
אולי היה מוצא מקלט בזרועותיי.

אלוהים, חזק אותי מפני
אמת תוגתי.
אך אם דיי כוחי להצילו
מי זה שיציל אותי?

בין דימיון לחלום אוסף חסכים
שאין אדם היכול להתמודד איתם
ואם אנסה להחזיק מעמד
אולי אצליח לחלוק בו עימם.

כמה נזקים יוכל לחבק
אסון שכזה, אסון מבורך .
שאינו נכנע למציאות הקופחת
בה הטרגדיה שלי בסוף תנצח.

ואני לא יודעת,
לא יודעת מתי תפציע השמש,
לא יודעת היכן למצאו.
אבל הוא אבוד באבי הדרך
וכוחי אינו דיי להצילו.
ואם רק יכלתי לאסוף אותו אליי...
אולי היה מוצא מקלט בזרועותיי.

אלוהים, חזק אותי מפני
אמת תוגתי.
אך אם דיי כוחי להצילו
מי זה שיציל אותי?


ואם הטרגדיה שלי בסוף תנצח...
הוא יהיה אסון, או אולי פשוט אסון מבורך.

תנצח-tenazah.