תמונה שלישית:
-ביתם של הוריה של אלה, ראובן ושפרה.
-ראובן רואה טלוויזיה ושפרה יושבת בפינת האוכל קוראת עיתון
ראובן: עשרים שנה, אותו דבר, לשבת על הכורסא לראות חיים יבין
מדבר חדשות, לפצח גרעינים מלוחים כמו החיים של כל אחד מאיתנו,
האישה בצד יושבת קוראת עיתון בין הספונג'ה לבין העוף בתנור,
מנסה למצוא לה שגרה חדשה, בלי הילדים שמאז שעזבו את הבית לא
נשמע יותר קול של בכי או של צחוק, לא נשמעים יותר ריבים, לא
נשמעים יותר חיים ואז מגיע הרגע הכי קשה בחיים, ההרגל, שזה
נהיה חלק מהחיים שלנו, כורסא, טלוויזיה, פיצוחים, אישה, עיתון,
ספונג'ה, עוף בתנור, אני אישית לא מבין אולי חיים יבין.
שפרה: אהה ראובן, כתוב היום שאני אמצא אהבה.
ראובן: איפה?
שפרה: בהורוסקופ של השבוע.
ראובן: אז את מחפשת?
שפרה: מה?
ראובן: אהבה?
-צוחקת.
ראובן: למה את צוחקת?
שפרה: הדבר היחיד שאני רוצה באהבה של מישהו זה רק באהבה של
אלה.
ראובן: אל תדאגי לה.
שפרה: למה לא?
ראובן: יהיה בסדר.
שפרה: כן אבל הם יוצאים המון זמן למה הוא לא מציע לה?
ראובן: יציע בסוף, אין לו ברירה.
שפרה: כן...
-נשמע צלצול טלפון.
-שפרה קמה לעבר הטלפון.
שפרה:רגע אני כבר באה.
-עונה לטלפון.
שפרה: כן? את מי? מי זאת? מי? טוב רגע? רוצים אותך ראובן
ראובן: מי זה?
שפרה: לא יודעת, אומרת מהעבודה.
ראובן:בשעה כזאת מהעבודה?
שפרה: מה אני יודעת?
-ראובן עונה.
ראובן: כן?
-מבין לרגע מי בטלפון.
ראובן: אהה, כן מה הבעיה?
-מסתכל לראות אם שפרה מסתכלת.
-מבין שכן ומחליט לצאת.
ראובן: זאת שיחה חשובה, אני כבר חוזר...
-ראובן יוצא.
שפרה: כבר עשרים שנה, אותו דבר, הוא יושב על הכורסא, רואה את
חיים יבין ומפצח גרעינים, ואני מפינת האוכל מסתכלת עליו ומבינה
עד כמה אני שמחה שהתחתנו, מרגע לרגע אני מבינה עד כמה אני
אוהבת את הבן אדם שאני חיה איתו עשרים שנה, עושה בשבילו
ספונג'ה ולא מתלוננת, מכינה עוף בתנור וסותמת את הפה, ויודעת
שהוא אוהב אותי, יודעת שאני היחידה, וזה נותן לי את הכוחות
להמשיך לעשות ספונג'ה ולהכין עוף בתנור, מאז שהילדים הלכו,
נעלם הקסם, נעלמו כל החיים שהם היו מביאים הביתה, אז כשהם הלכו
ידעתי שיש לי את ראובן והוא ישלים לי את החסר שהילדים השאירו
בי, והתרגלתי כבר , אני מוכנה להמשיך ככה עד הסוף, אני יודעת
בבירור שאני אוהבת את ראובן, אני לא יודעת אם הוא מבין את זה,
אבל אולי חיים יבין.
-ראובן נכנס.
ראובן: לא יכולים בלעדי שנייה.
שפרה: מה עכשיו?
ראובן: את זוכרת את גיל הסמנכ"ל שסיפרתי לך עליו?
שפרה: החדש?
ראובן: בדיוק, אז הוא הסתבך שמה עם ה...
שפרה: עם מה?
-ראובן מתחיל להתארגן.
שפרה: עם מה?
ראובן: נו עם המחשבים החדשים, הוא עולה חדש אז הוא לא מבין בזה
כלום.
שפרה: אבל אמרת שהוא נולד בארץ.
ראובן: כן אבל זה... טוב אני חוזר עוד מעט.
-ראובן יוצא.
-שפרה עושה פרצוף מבין ופותחת טלוויזיה.
                                -חושך-