השביל הבוצי הצר, יורד לערוץ שבסבך
את שותקת, גם קולי לא נישא בהד
ועקבות רגלי המכסות על שלך
כמו יעידו שפסע כאן שתקן בודד

השמש שוקעת מאחורי ראשך
על מים שקטים מרצדים צללים
עוד מעט תגווע הילת שערך
ואת כנפיו יפרוש עלינו ערב ספוג ערפילים

מבטך מסקרן, קורא עלי תיגר
המזמין ואוהב הוא, או מציב משוכה?
גם דה-וינצ'י לא ידע ולא פתר
מה סוד המונה ליסה מסתירה בחיוכה

אוויר שחר צונן מחייה את נפשי, נוסך בה תקווה
דולב זקן מנעים באוושת עליו, קד לנו קידה
ואף כי גופך הנעים קרן בליל אהבה
את ועינייך, לי נותרתם חידה