האיש הזה לא יכול להרגיש  עצב, אך הוא יכול לדעת מתי עצוב.
הוא אינו מרגיש תסכול, אבל יודע איך מגיבים במצב כזה.
אותו איש לעולם לא פחד, אך תמיד ידע להתגבר על הפחד.
הוא אף פעם לא התרגש, אך ידע בכל פעם איך לרגש אחרים.
האיש אינו הרגיש בודד, אך ידע מתי הוא לבד.
הוא אינו הזיל דמעה, אולם ידע בדיוק באיזה חלק השאר יפרצו
בבכי.
הוא לא באמת אהב, אבל ידע לעשות כל מה שצריך כדי שהאהבה
תצליח.
הוא אינו שמח, אך ידע מה משמח אותו.
הוא לא היה נחוש, אך דבק במטרה.
הוא חווה המון רגעים מייאשים, וידע כל אחד, אך לא התייאש.
הוא ידע איך להצית תקווה בליבם של אנשים, אך ליבו נשאר כבוי.
הוא ידע מה מרגש, מתי מתרגשים, למה מתרגשים, ואיך, אבל מעולם
לא חווה זאת בעצמו.
הוא ידע הכל על כל הרגשות, מתי, למה, איך ואיפה, והוא ניתח
והסביר, ומצא והבין, אך לא הרגיש.
הוא תכנן איך לא יהיה עצב, חשב איך לא יהיו בדידות או תסכול,
דאג שאנשים לא יפחדו. הוא נתן את כל כוחו כדי למגר רגשות כאלו,
אך לא הרגיש כשאפסו כוחותיו.

24/04/05

כן, בהחלט עולה התהייה מדוע כתבתי את זה? מה זה? ולמה הפואנטה
לא משהו?
אז זה לא מתוחכם מדי, וגם אין בזה פואנטה ממש, ובכל זאת כתבתי
את זה. גם אני עוד מנסה להבין למה. אולי כי לפעמים נדמה לי שיש
אנשים כאלו. אנשים כאלו שנראה כאילו הם פועלים רק מתוך רציונאל
ולא מתוך רגש. אולי כי לפעמים אני מפספס את הרגעים הקטנים של
הרגש.
בנוגע לפואנטה, כל אדם שפועל באופן מכאני, סופו שיאזלו
כוחותיו. כל אדם שמתעסק ברגשות, כשהוא עצמו אינו מרגיש, דינו
להפוך מכאני.
עכשיו אני לא מאמין שיש אנשים כאלו. היצירה הזו בהחלט בגדר
תעלומה.