השיר הזה הוא פארודיה על שירי הראפ שמציפים אותנו היום. אותם
שירים שהם חידוש לשיר נוסטלגי, מוכר ובדרך כלל ארצישראלי.
שירים שבהם הראפר העצבני שר (מדבר) את המילים של בתי השיר, ואת
הפזמון שרות זמרות ליווי, בצורה מגניבה בהחלט.
למרות השפה המסוגננת, והמילים הלא קשורות, המסר של השיר די
נכון.
אני עדיין חושב שחייבים לעשות גרסאת ראפ לשיר הזה, גם אם היא
לא תראה כך. למעשה אפילו רצוי שלא תראה כך.

פזמון- חבורה של נערות ליווי:
אומרים ישנה ארץ
ארץ שטופת שמש
איה אותה ארץ
איפה אותה שמש...

בית- סחוג מסיקח - ראפר עצבני:
אומרים ישנה ארץ, ארץ שטופת שמש
אך הארץ הזו שטופה רק דם.
הולך ברחובות ושומע שנאה כל הזמן.
אנשים לא רואים מה יש להם מתחת לאף,
אולי זה שפם או סנטר או פה מלוכלך.
מי בונה ת'ארץ אם לא אנשים,
כולנו גאים וכולנו אחים.
אז למה לשנוא? למה לכעוס?
זה לא מתאים לנו, אנחנו העם הקדוש.

פזמון:
אומרים ישנה ארץ
ארץ שטופת שמש
איה אותה ארץ
איפה אותה שמש...

בית:
אמרו לי יש ארץ, וגם מדינה.
הבית שלי, הביטחון - ההגנה.
אנשים מזלזלים ולא דופקים חשבון
וכשצריך לקחת אחריות אני אהיה הראשון.
אנשים לא יודעים, גם לא רוצים להבין,
כל אחד חי בבועה, בגן של ורדים.
אנשים נתקלים באלימות לידם,
ובמקום לעזור, הם שותים מפינג'אן.
הרבה כאב, כלום לא משתפר
וכולם מתנהגים כאילו - זה קורה במקום אחר.

פזמון:
אומרים ישנה ארץ
ארץ שטופת שמש
איה אותה ארץ
איפה אותה שמש...

בית:
הארץ הזו היא שלנו עכשיו.
אסור לברוח, להתעלם, או להכחיש ת'מצב.
כל אחד מנגב ת'חרא של עצמו
לא רוצה לראות את מה שיש מולו.
ילד רחוב הפך לילד תא
מאחורי סורגים אוכל ביצה קשה.
החיים שלנו, שלנו בלבד,
אז למה אנחנו שותקים כמו דג?
אנשים נמצאים מאחורי קיר לא נראה,
הם נראים ורואים שהמצב לא משתנה.
השמש הזו עשויה עוד לחזור
אבל רק אם לא נשאיר את חברינו מאחור.

פזמון:
אומרים ישנה ארץ
ארץ שטופת שמש
איה אותה ארץ
איפה אותה שמש...

ינואר 2006