עכשיו, שאני רואה הכל בהיר
עכשיו שגופי מתערבב בגופך פטרישה
הבריות צבעו לי שמיים בצבעי אהבה.
עכשיו כשחום גופך כחול הים - עוטף
וצחוקך מפיח בי רסיסי חיים, מרגיש אני
חובה גמורה לשינוי דרכי המחשבה.
השתקפות חיי כשביל ההולך ללא קץ
אכזבה דורסת אכזבה
מסתיים לפתע בתנועות ידייך.
מה בגורלנו ילדתי,
מה זורם בעורקינו,
האם חלב ודבש הדבר?
האם מליחות דמעות?
כל עוד אוחזים אנו יד ביד
רק בכוחו דעת.
עכשיו, כשכפות רגלייך סותמות משקעים בלבי
עכשיו כשמבט עינייך חודר בתוכי,
רכבות דורסות כבר לא עוברות בנפשי.
גופי כבר לא מרוקן ממגע
שאני רואה איך את מניחה ראשך
עוצמת עיניים ומרגישה בנוח לחלום בקרבתי
מרגיש אני כי,
חייב לשנות את דרכי המחשבה.
הזמן לצידך כמו תפנית מוזרה
רואה את עתידי מהלך לו... שם איפה שהוא
אני ואת, פרספקטיבה חדשה
חוקר לעומקן אובייקטים חדשים
יום יבוא ועוד אחזור אלייך
מקווה שאזכור איפה המקום הזה
בו אני ואת נפלנו.
אשכב לצידך.
לא אספור עוד שבילים שחציתי לבדי
לא אבכה עוד דמעות שרוקנתי למענך
לא אמות עוד מוות שנגרם לי ממך
לא אחבק עוד חצי כר שמיועד רק לראשך
לא השמיע עוד שירים שנועדו רגע לזכרך
לא עוד חברים, בטרם אשכחך
יום השואה מתקרב,
אמות כשיחלוף בלעדייך.
וכשעצמאות מדינתנו בדגלים תנופף
אם את לא גודלת לצדי בשנה
מצדי קחי גם אותה.
בזמנים אלה מרגיש אני צורך עז
לשינוי דרכי המחשבה.
זה לא סוד גדול אם אומר
אני אוהב אותך
זהו שקר אם אומר
את לא אוהבת אותי
חייב לשנות את דרכי המחשבה.